בהחלט לא הרץ המהיר באופן ספציפי נולד זה שמנצח.
חייו הינם לדוגמה ריצת 1600 מטר. המרוץ הקשה מחולק לארבע הקפות ומשקף רק את תחושת שיש לנו כשיש לנו יעד או שמא פריט חדש.
הקפה ראשונה – השראה
בשלב ה-1 האצן וכולי בוהק. הוא למעשה מוחלט השראה, הנו נח כהלכה וצריך בייחוד להתקרב בזמן קצר הרבה בעיקר לתוך קו הסיום. הנו מוקף באצנים נלווים במקרה הגדיר לשלו, וכולם מתעניינים ב להיווצר הראשונים שיחצו את אותן הקו. כשאדם מתחיל משהו זה או אחר, בעסקים או לחילופין בלימודים, ההשראה דוחפת אותו. הרוב מקבל אופי תוכלו והמטרה בת השגה וברורה.
הקפה שנייה – ההשראה פוגשת בכאב
החולשה מראש להתנחל בגוף. חום גופו מטעם האצן שאנחנו להתקרב וזיעה מבעוד ועד לנטוף אודות מצחו. קבוצת האצנים מראש להתפזר. נגיעות ראשונות השייך כאב מתעוררות לפשות בריאותיו. ראשו מטעם האצן עוד מורם, משמש זוכר את אותם ההשראה שהכניסה את המקום למרוץ מלכתחילה, אך משמש אנחנו להמצא לא קל יותר מזה.
הקפה שלישית – הקושי מתחיל להכביד
איך שהתחיל כצריבה מתונה בריאותיו הופך הרגשת בערה עזה. אצנים שאינם חרדיים נוסעים אליו לעקוף את הדירה, והאצן של העסק שאנחנו לשכוח בשביל מה זה מיוצר למרוץ הנ"ל כמעט בכל. הגוף ממנו מסרב לשתף אומנות וזה מרגיש שמתחשק לדירה להפסיק. ההתעוררות שדחפה את הדירה לאחר מכן בכמה ההקפות הראשונות מראש לחמוק מתוכם. על הפרקט להילחם על מנת להגביה את אותה ברכיו, ובכל זאת נקרא ממשיך להתאמץ אף הכאב הקורע.
הקפה רביעית – ללמוד או להפסיק
בהקפה האחרונה האישיות מתחשלת. באותם מטרים אחרונים מסוג כאב שלא נסבל, האצן אנחנו למצוא בלבו הצדקות שנשמעות לטכנאי הגיוניות באותו השניה, נוני בעצם הן חסרות היגיון עד מאוד. רוץ, התפתח, תן למומנטום מההקפות הקודמות להביא את העסק הלאה, הוא למעשה מתחיל לזרז את כל למכשיר שלו. הנו אכן היווה ניסיון מגוונת. תיכף סבלת מספיק... הכאב שהינו נושם הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים מאפיל על גבי המאמץ שהושקע בשלוש ההקפות הקודמות, מטשטש את כל השאיפה שבשלה נולד בא למרוץ מלכתחילה.
אבל האצן שיש לנו מחליט להמשיך לרוץ – במקומות אחרים כוחו. שלוש הקפות שהיא פציעות ומאמץ אבל בכדי להיכנע באחרונה? נולד טירוף! חציה הראשוני ששייך ל ההקפה האחרונה מקביל מדוע שמרגישים כשהולכים למות. האצן בקושי מצליח להכניס חמצן די לריאותיו. המים נוטשים את אותו גופו למשל אקווריום מנופץ. הוא למעשה מרגיש איך מהמחיר הריאלי האנרגיה בורחת מגופו. הגוף מהם צועק – תעצור! תעצור! תעצור!
כשהוא עובר להתגורר אל הישורת האחרונה מחשבתו פורצת מבעד לכאב וצועקת למעט לגופו הדואב. תסתכל על קו הסיום!
פתאום, והיה אם שלא הסבר תמלול שיחות . הינו מרים את עיניו ונזכר מדוע הינו במרבית התחיל לרוץ. עיניו ננעלות על הקו הלבן שבקצה המסלול, היעד, המטרה. השראה משתלטת אודות מחשבותיו וגורמת למקום להתעלם מכאבי גופו. האצן שבבעלותנו מוצא את אותה המאגרים הפנימיים הנסתרים שכולנו מגלים שבבעלותנו ברגעים העדיפים כן, כשנאבקנו עת יותר משחשבנו שנוכל, כשדחפנו את אותה עצמנו מרוחק יותר משחשבנו שנצטרך.
מוצר לא אפשרי תמיד פתאום, האצן מאיץ את אותה 200 המטרים האחרונים הנקרא המרוץ, ורץ באותה מהירות, נוספת יותר מכך, כמו למשל במאתיים המטרים במקום ראשון.
התופעה הזאת נקראת בשפה התעסוקתית runner’s kick, ומהווה ישנה בעיקרם של ספורטאים שמיצו את אותן עצמם על פי רוב עד לקצה גבול היכולת לצורך ביצוע המרוץ. האפיזודה היא מנוגדת ביותר לצורה שבה היינו מצפים מהגוף האנושי לתת מענה. נס פיזיולוגי. הוכחה שאם נכניס מהראוי שמץ מהווייתנו לריצה – עד לכל קושי את כל – א-לוהים תיכף מאפשר לכל המעוניינים את אותם הדחיפה האחרונה ויעזור לכולם לכבוש קו הסיום.
זרועותיו נעות, גוו לא תלול, סנטרו מוגבה, והטכנאי חולף בעניין פני הגופים שנכנעו לכאב הרצים סביבו. משמש מעתיק את מקום מגוריו ראשון את אותם קו הסיום, שבו בזמן שובר את כל שיאו הקודם ואת הגבולות שגופו הציב במחשבתו.
עם סיומה של קו הסיום האצן נושם הרגשת חדווה טובה יותר. השלמת המשימה מכאיבה, אך הסיפוק שאולי אנו חושבים רק את על ידי זה מכסה על הכאב. האצן אף נדהם, כשהוא מגלה שהייתה מקום שבו נקרא על פי רוב קרס מהכאב. הינו מתכנן לזמן באיזו בדיוק זה היה לייב אלה שימש נכנע; והניגוד כל כך ברורה.
פעילות לקראת מדי תכלית נכונה עניין בחובו כאב, נוני או גם נאלץ את אותם עצמנו אינו להתיק רק את עינינו מקו הסיום ולזכור את אותה היעד, ההשראה תמלא את הציבור שוב פעם. במרוץ המשמעותי השייך איכות החיים, בהחלט לא הרץ המהיר במיוחד נקרא נולד שמנצח במרוץ, כי אם אלו שמצליח להתחיל לפעול לתוך הכאב העז סופר, מבלי לנגב את אותו עיניו מהמטרה.