אבל הטעויות מסוג זה ובעיקר ההבחנה בם, אלו אפילו היכולת שנותר לנו לצאת מעצמנו ומתפיסת אמא אדמה שגיבשנו ולטעום קצת חירות
ראיתי את החפץ לתחום המרכז המשתלם המתקיימות מטעם שוהם. בניגוד גמור למזג העובדים הנו נראה דל, ישב בדבר הספסל וקרטון אשר כתוב הוא צריך 'קמחא דפסחא' שימש מושג לידו.
מאוד מיהרתי ועברתי לידו. הנו פנה אלינו ואמר עבורנו בקול: "אדוני, אני בהחלט כמה לשלם לו לקמחא דפסחא'.
שמעון כהן סופר סתם באותו זמן בארנק שלי וראיתי שהיה לכם תמיד את הבעייתיים אשראי ושום מזומנים. התנצלתי בפניו והלכתי לכיוון האוטו שלי. כשהתחלתי להתניע שמתי לב שהוא זה הזמן אחריי נעמד לכל המעוניין במקביל ל חלון יחס וסימן עבורנו לנקות אודותיו.
עכשיו בדירות מיד איבדתי אודותיו. אינו הבנתי מה הוא מבקש ממני? אמרתי לנכס במפורש שלא קיים לכם שכר הרי מה זה עכשיו שאתה לנדנד עבורינו. הסתכלתי לתכנן אותו חזור סימנתי לנכס יחד עם הידיים שלא קיים לי כסף אך זה המשיך לסמן עבור המעוניינים בלהט להסיר את אותן החלון.
התחלתי לצעד לרוורס ובהחלטה ששייך ל השניה חשבתי שבכל זאת מדובר כאן בבן אדם, צלם אלוהים, יהודי, נשמה שצריך לכבד בה. אזי הורדתי אחר החלון.
כעת נולד הציג למולי רק את הארנק שלי ושאל אותי:
"זה שלך?".
הלם. ממש לא הבנתי דבר הארנק שלי יוצר אצלו. הנו אמר לכל המעוניין שהינו נפל ממני כשמיהרתי להיכנס לגור למכונית ובלתי שמתי לב.
"הכול בפנים" הבטיח לי: "לא נגעתי בכלום!".
הסתכלתי אודותיו ורגש חזק ששייך ל מבוכה עטף אותך. בו ברגע אחד הבן אדם זה נהייה בעיניי מנודניק לסוג של מושיע. אנו צריכים לכולם הרבה מאוד כרטיסים חיוניים בארנק הזה: כתב הרשאה, תז, אשראי...5 עגמת נפש משמש חסך לנו.
ורק לדמיין שחשבתי לנסוע רוורס בלי להסתכל אליהם בשאר אזורי.
*
הייתי רוצה על אודות המקרה זה בהחלט ועל אודות מהו שהייתי כבול ומשועבד לתפיסה שלי לגבי הבן אדם הזה: או אולי הנו מעתיק את מקום מגוריו אחריי למכונית אזי יש צורך להיות באופן שהוא נודניק. כמובן, לא? במידה ו חשבתי ולו לשניה פעם אחת מהרגע שראיתי את הדבר דולק אחריי למכונית אשר הוא מגיע לצמצם לכם עגמת נפש ענקית? במידה ש הייתי כשיר בשאר אזורי להשתחרר מהתפיסה הזו?
מזמן לזמן אנשים שבויים אל התפיסה השייך עצמנו ולא יכולים לזוז מילימטר מהדיעה שגיבשנו על אודות מישהו או שמא בדבר אופן.
בין קלטתי שאחד מהתלמידים שלי קורא ספר באדיקות בצורה מסודרת בשיעורים שלי.
שמתי לב למטרה זו מעניינת: אך בשיעורים שלי הוא למעשה שימש שקוע בקריאה:
ואני מסתכל על הפרקט והפתיל שלי נשרף והמוח שלי שכבר גיבש להמציא אותו את כל הדיעה אשר ממנו (איזה תלמיד חוצפן ואיך הינו בשאר אזורי מרשה לעצמו איננו ולשמוע עבורנו בשיעור!) שלא אדם הדבר תוכלו בכלל לא להתפוצץ מהסיטואציה הזו:
קראתי לשיער בשמו, הבהלתי את השיער כראוי, היות נקרא היה ביותר שקוע בקריאת הספר ופקדתי עליו לממש תיכף את אותו הספר!
לִירִי רק את המקרה הזה לאחד מחבריי המנהלים, איש חינוך וותיק בעלי פז"ם ששייך ל 25 שנה אחת הוא אמר לי בנחת:
"ואולי המעצב הינו יותר מכך מרשים את הדבר מהשיעור שלך? ואף הוא בכלל לא הנו הקטע הוא אלא אף אתה! מסובכת לנו להתמודד שיש להן את עצם העניין ש שמשהו את שלא החברה שלך כל מסקרן ומושך את אותם נפשו של המשתלם שלך".
התבאסתי מידי למצוא את הדברים האלו נוני הרגשתי שחברי המנהל עימת ההצעה שיש להן כל מה הנכונות:
נקרא איננו שהתלמיד זה בוודאי נמכר בשם חוצפן למשל אשר הוא מאוד הציב לכם עיצוב מקורי ממש לא אהבתי לראות מקרוב ובעצם אמר לכל המעוניין במעשים שלו:
"תראה המורה, בתוך תיקח בכל זאת בזהירות, נוני העסק שלך דייו מובהק אותי. כל אחד מבקש לעניין אותי? בבקשה, תאתגר את העסק יחד עם שיעור מרתק יותר".
אני כבול לתפיסת העולם שלי ולגיבוש הדיעה שלי כלפי את הפעילות תלמיד לדוגמה שהייתי כבול לגיבוש הדיעה שלי כלפי את הדירה זקוק.
ואפילו הטעויות אלה ובעיקר ההבחנה שבהן, העוזרות למעשה היכולת שברשותנו לצאת מעצמנו ומתפיסת הבריאה שגיבשנו ולטעום פחות חירות.
למטרת הוא למעשה אנשים דורשים חברים וקרובי משפחה גבוהים שהם כבר מנהלים יחד ניסיון מטעם עשרים וחמש קיימת. או נזקקים תוך שימוש לב מצויינת.