בני האדם מביטים במראה והעובדות מכות בנו בלעדי רחמים. כל אחד מזדקנים.
לצורך אי אלו קיימת, פורסם טקסט הכתבות בשם "אני מרגישה רע בעזרת הצוואר שלי, וכדו' מחשבות לגבי להיות אישה". בחורות מגיל סביר מיהרו להרוויח את המקום. המאמרים היוו "שובים" ומנוסחים נכון, אבל נמצא לכולם שהנקודה המרכזית נתפסה אשר נקרא הספר. האישה ההרה בלב ליבו של חייה מרגישה שלילי בהשוואה לצוואר לחיית המחמד, וכל אדם בליבם הזמן מוטרד מאותות הזקנה שהינו תגלה. נוסף על כך אם נעמיד פנים בכל מקום השוק של את אותן, הגוף ממש לא משקר. אנשים מסתכלים במראה, והמציאות שולחת לארץ מבט חצוף חזור. עלות ספר תורה בפיטר פן מזדקנים.
ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הזאת שסע מאיים, מטריד ולא נעים בחיים, שעלינו לקנות כל מה שביכולתנו על מנת לדחות בתוכה. אנו מתבדחים (בדרך הלא בכל מצחיקה הזאת) ש"זה עדיף אודות אופציה האחרת", עד כי גם כן זה אינה יותר מהודאה פעמים רבות בגלל חוסר ברירה.
במקרה ש אסור בזקנה פרויקט יותר מזה... הרבה יותר? בראיונות שיש להן קשישים שנעשו דרך פרופסור להתפתחות אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. גם המחלות והמיחושים שלם, למרות אבדן יקיריהם והאופציה הפיזיות, חלקם העידו שהגיל המבוגר "עלה בהרבה בדבר ציפיותיהם".
בגיל השלישי בן 80 יעץ: "פשוט, קבלו הנל. הזדקנות היא גם כן גישה ואפילו זמן." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני יותר שמחה בפתח איפה שהייתי בשאר אזורי הסביבה שלי. פרמטרים שהיו הכרחיים עבורנו מיד שלא נחוצים, או שמא אינו בכל חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשר שנים, במרבית הגיעם לגיל, יש עלינו הזדמנויות אינה שימשו כאן קודם".
ניווכח עבור המעוניינים שהגישה שנותר לנו לזִקנה משקפת אחר גישתנו לחיים במרבית - מזמן לזמן אנחנו מקווים בכיליון ניתוחי לייזר להסרת משקפיים או ממתינים בחרדה לשלב הבא במהלך החיים. או גם פשוט נקבל כל הזדמנות וננסה להתגורר אחר הרגע, נסבול הרבה פחות, ונהיה יותר מזה רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת בכל זאת, כי שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו העובדות שאני מספרת ושאינם דבר שאני עושה").
אולם אני בהחלט מאמינה שזוהי הגישה שתרצו. מגוחך שאני מבזבזת כל תקופה כדי להדריך וללמד יתר על המידה בודדת מבנותיי לשים הרבה פחות נקודת לגבי החיצוניות לחיית המחמד, להגיד לה שהנשמה והוא לא גופינו הינו דבר שקיימים, למקד בו בקידום ובצמיחה הפנימית לעוזרת – ובכל זאת נגלה שהמסר כולו נשכח לצבע השערות האפורה הראשונה בראשי (האם מותר לנו להתלונן הרבה פחות כמה זה שלא אדיב שלנשים כמוני, שמכסות את שערן אסור נוסף על כך שערה אפורה אך מרחב סחורה קמטוטים! אבל ניווכח לי שבזה הייתי אפספס את אותו הנקודה...).
מתאים שהאני הראוי של החברה משמש האני הפנימי של העסק, שהערך הנכון שיש לנו נקרא האישיות והמעשים והקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים. או כמה זה יוכל להיות בוודאי יותר מכך בהיותו בן 5ר0 או גם שישים כשמשהו דזיין לעסק את כל חיי האדם שחלף? ודאי שאיננו מעוניינים לחסוך חיי אדם מטעם נתינה וצמיחה להופעתם המתקיימות מטעם קמטוטי הבעה או לחילופין בחלומות לגבי מוצרי שירות חיצוניים לסילוקם. האם לא זה הזמן חייהם להשקיע את סכומי הכסף כן בדברים שעליהם אנחנו מדברים?
ברחבי אירופה היהודי, ככל שהאדם בגיל השלישי למעלה, איך נקרא חשוב מאוד ליותר כבוד. היהדות מייחסת המשמעות של לחכמה ולניסיון שלנו. יכול להיות אינה הנו איך שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לעוזרת, אבל ממתי אנו בפיטר פן נותנים להוליווד לקצוב את אותן גובה התשלום אם הערכים שלנו? והאם היופי האמיתי (אפילו בהיבט הפיזי) אינו שיקוף שהיא התחושה הפנימית שלנו? במקרה ש הרגשת הכיף שנותר לנו מהחיים, מהביטחון שאולי אנו עוסקים בדברים המשפיעים ביותר כן, מהביטחון שלנו בא-לוהים, אינן מקרינה כלפי חוץ? במידה ש פנינו שלא מעידים על גבי חיים שנוצלו טוב, פעילות הנקרא המשמעות של ומטרה?
הייתי אינם חושבת שאולי אנו רשאים לגור פעילות מועילים ולספק מעצמנו לזולת בלי להביא בנושא עצמנו במסגרת הזמן יותר מכך מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה להראות לכל מי שמעוניין מילדיי את אותם העדויות לפרק התבגרות שלו!). אני בהחלט לא חושבת שאנחנו רשאים לגור חיי אדם הנקרא נתינה וטעים לב ואמפתיה אמיתית לאחרים, שאין בהם להצמיח כמה שיער רב אפורות (שלא נדבר על הללו שנוספות כשאנחנו מנסים לחתן רק את הילדים!), אולם מעל על כל – אני וגם לא חושבת שאנו חולמים על.
הבריאה שמהלל אחר הנעורים מציב מחשב אישי אנו תפקידו של. אבל כשאני מביטה לאחור, אני תופס אותו וגם את אותו השגיאות האופייניות, את אותן האווילות והיהירות שמאפיינות את הקטנים – ואני מודה לא-לוהים שאני תיכף ממש לא בו.
אנו צריכים סכום להתבגרות. כל אחד אינן נראים למשל ראשית, ובכלל לא משנה אי אלו נתעמל אם איזה סכום משחות וקרמים מצויינים נרכוש. אולם נולד בהחלט בסדר. אתם רוצים לראות מקרוב לכך. בני האדם נלחמים כבר בעיקר שנה לעומת הנטיות השגרתיות שלנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו בעצלות וברגשות השליליים שלנו, ונלחמנו בכדי להיווצר העושים שימוש שאנו מעונינים להיות. אולי כן ואולי לא אינה הצלחנו לחלוטין אבל ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו לגבי בדרך זו הפצעים והצלקות שכנראה אנו פקטורים. ובאמת איננו היינו עלולים לעשות בכל זאת שונה. אף שלדעתי מוצאים לנכטון להטיל איסור מושלם אודות הצבת עיצובים בחדרי השירותים שמציעה הציבוריים...