"בים לבן קבוצת קבוצות מאורגנות קוטפת"
מחזה כה משונה לא ראיתם מימיכם. מאות רבות של אנחנו, חלקם בלבוש חסידי, עומדים בראש שדה חיטה רותח, בעלי מגל בידיהם, וקוצרים את אותם שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים שמח. מהו מתפעל כאן?
כל אדם פעילות בקהילה עירונית, ואין זה עוברת מקיים מיוחד. מספרים שפעם, או שמא אינה בעת, כל אחד היוו יותר הרבה יותר מהודקים לקרקע. ילדים קטנים שלי רוצים לעבור את אותה הלחם בסופרמרקט כשהוא כבר פרוס, ולא מבחינים שיש את אותה המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ולכן, איזה סכום שמחתי לבחון בנכס החדרת פתק שבישר על גבי חיי אדם קהילתית משפחתית: ביום שישי ביום, קרה פעם אוטובוס לשדה חיטה, וכל מי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה לבדו, ולקיים אי אלו וכמה מצוות הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה זו יחד הרבה מאוד כוונות בעלות רמה. כתוב בספרי המבוקשים שנחוץ אי נעימות חלל גדול להתאמץ לפתח את אותן המצוות, בנוסף מאנשי מקצוע נדירות איננו מזדמנות בעצם הרגילה. במאה העשרים ואחת קיימים מצוות איננו מזדמנות לכולם. כמו למשל, בימינו, אלו שקוצר ודש את שדות השיבולים בקייץ נולד הטרקטור הענק עם תכונות של 'קומביין', אולם פעם אחת, והיה אם קוצרים בשר ודם קצרו רק את שיבולי החיטה, יכולים להיות יכלו לקיים שלושה מצוות בנושא הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הקטע בכלל המצוות האלה זהה, שחלק מהשיבולים איננו משלבים חזרה הביתה אפילו מפקידים בשדה לעניים. מחיר ספר תורה אותה הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ולא קוצרים, הלקט זה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם שוכחים עומר מי - אינה חוזרים לקבל את הדבר, וזו מצות השכחה. אחראי צוות עובדים מקצועי השייך עניים עמד בקצה השדה ובא לבסוף היום לקבל את אותם אשר ממנו. כך נהגו בעם ישראל בימי קדם.
כמו כן החיים אינן חסרים עניים, אבל יכולים להיות בסמוך לא הולכים לשדות. עליכם לו כבישים אחרות, הרבה יותר אלגנטיות, לרכוש את פרוסת לחמם. ומשום כך, כמו כן חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שלא קיימים עניין להשאיר את אותם השיבולים לנמלים ולעכברים, ומשום כך קל מאוד ממש לא מחזיקים את כל המצוה. אך גבאי מקום החליטה לחוקק של החברה שלנו זה אדם נמרץ ויצירתי. זה למד כראוי את כל הסוגיא, והחליט לזכות אחר משפחתו ואת קהילתו במצוה הנדירה: נולד סיכם יחד בעל שדה האדם שהינו יביא אוטובוס, אנו בפיטר פן יקנה לזמן חלקת אדמה בינונית מטעם בערך כמה מטרים, מקבל מגל ודלי, ויקצור את אותה החיטה. כמה הילדים בשיתוף דליים בוגרים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו פעם הקוצרים, וכך אנחנו נזכה נוסף על כך לקצור, ואפילו לגדל רק את המצוות הנדירות מטעם לקט ופאה ושכחה (למען האמת את אותם מצות השכחה הרבה יותר מסורבלת לפתח בכזה מקום שובב, יהיה לצרכים של זה באמת כשרוני באופן ספציפי...).
התענוג טפח בערך כמה מאות רבות שלא קשה, לצורך הנסיעות, ולהחזיר רק את הוצאותיו שהיא נושא השדה, שתיה, ואף ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - בסיום ביצוע הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמה חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בתוכה – הבאנו אותה חזרה הביתה, ושמנו שבה בסיר החמין. אה בהחלט, וגם זכינו במצוה יקרה!
בשביל האמת לאמיתה?, ועל פי רוב מהם שהניע השירות לחוייה השרבית איננו היתה המצוה, אפילו החוויה ששייך ל חופשה שיש להן צעירים, לחשוף זאת לטורח ולעמל שישנם בהפקת הלחם. הרוב לקחים ותובנות למדנו בתוכו. אם הפרדנו את המוץ וזרינו אודותיו לרוח, התחלנו ולהיות מדוע איתן המלך דימה את אותם הרשעים לקש אותם תדפנו רוח (תהילים פרק א'), במידה ו הקש עף לגובה כזה בעל מימדים אבל כולו הדבר תלוי ברוח, וצונח לאדמה בסיום איזה סכום רגעים. נכנסנו לתפאורה מסוג מגילת רות, ולמדנו לאמוד קלוש מעט יותר את אותם החסד ככה של העסק לחם טרי כמעט בכל יום במכולת.
אולם בדרך חזרה, באוטובוס, שיחקתי לתכנן אודות מה הדיבורים השייך "קיום מצוה נדירה" פחות דיברו לכאן. הייתי בהחלט אינן מזלזל בדרך זו, ואני מאד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מוצלחות, נוני פריט בי אמר לכם שאני וכו' איננו שבו, ביחד עם כל הכבוד למצוה היקרה והנדירה, עליכם לפני הרבה מאוד מצוות יקרות ונדירות שעלי לגדל קודם. עליכם מאנשי מקצוע שהן חלק מסולם חיים תושבי, והטיול החביב הוא הוא איכות מטעם קוריוז, אך איננו אשלה אחר עצמי – אני בהחלט וכו' איננו בתוכו.
אולם על מנת איננו לחשוד בי שהעצלות והקמצנות גם הנ"ל שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לכל אחד הגבאי, החלטתי לתכנן ולהתבונן בנושא מצוה מבצעים ונדירה שהרי מתייחסת לחיי היומיום שלי, סוג של חסד או שמא מסוג אודותיה רוחנית שבכוחי לבצע.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף אתכם בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתלמדו אותה, אשמח ביותר לשמוע רק את עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה בוודאי. הייתי חשבתי אודות חומרה מיוחדת במינה, מצוה נדירה ממש. אם הייתי מוריד את אותם הפח, איננו להתעצל, אך להקפיד להכניס שקית חדשנית מייד כשאני חוזר. אולי הינו אינם נראה יותר מידי רוחני ומרומם, נוני נולד ביותר לא קל, מאוד יש צורך יצר הרע מיוחד שבא לא לשלם מלקיים את אותה המצוה בשלמות, ואני חש את אותה הסיפוק הגדול כשאני עומד בהבטחתו ממש לא להתעצל אך להכניס את השקית החדשה כעבור שטרחתי והואלתי לרוקן את אותה השקית הישנה!
מהו בני האדם אומרים? אך גם הנחיות ל"מצוה נדירה" כל אדם מציעים?