הדבר להנגיש את מספר ימים השואה לאנשים אלו צאצאים ברוסיה?
לרבים מאתנו "יום השואה" מסמל עת מסוג צער וכאב מוחשי.
במידה ואתם נמנים על גבי בני הדור אחר לזוועות השואה, והוריכם דברו וספרו, אזי קל לעסק להתחבר ולכאוב. אך לרבים מכם, זמן השואה מנוכר ורחוק. סופר לזאטוטים ביננו ברוח ובנפש, המשקיעים אחר משאביהם בבניית עתידם בישראל ובעולם (בתקווה אינן ירדו לברלין אחרי מחאת ה"מילקי", או גם לאנגליה עד לקבלת לימוד חינם יש להמנע מ כסף).
אהבתי לדמיין היאך להנגיש ולחבר אחר הסטודנטים המוסקבאים עבור יום השואה. לרובם, הקונוטציה למאורע הוא נקרא גבורה וגאווה. הרוסים מציינים ובטוחים בנצחונם במערכה. חלק מהם נסעו למחנות ולגטאות כחלק מ העמקת הזהות היהודית, הזדעזעו מתוך המראות, נוני באופן מעשי אמרנו כי קשה להם לחשוב בשפה של בת ימינו – מהי שואה?
להסביר לא קל, להמחיש - קל לא אפשרי. נוני בזעיר אנפין.
חילקתי הנל לקבוצות של חמש. מדי קבוצה קיבלה "כובע". היו לנו: קבוצת מסיימי הקורס שהציגו מייסדים ששייך ל תנועת בני נוער יהודית מסתיימת בהצלחה בבוסטון, קבוצת מדענים המפתחת תרופה למחלה חשוכת מרפא, סגל משפטנים המתמחים בפלילים ובפגיעה בקטינים, וועידת רבנים הנהוגה מרב יהודי התפוצות.
המשימה מטעם הקבוצות היתה טובה. סופר סתם נתניה לומר מטרות, אמצעים, תקציב, הצלחות למעשה ותוכנית פעילות להמשך. מהמם הינו שישנם את אותה של המשתתפים פנימיים לנעלי הדמות במדינה יכולים להיות עלולים לייצג. חשבו, דנו, התפלפלו והציגו את אותה דבריהם לכולנו. חסר עוררין, עבודתם היתה נכונה. עם סיומה של מחיאות הכפיים וקריאות העידוד, ביקשתי כמעט מכל משפחה להעסיק את כל ניירות הפעילות, ולקרוע זאת לגזרים.
אינם בהכרח האמינו שאני רחבת ידיים.
אינם היו אמורים.
צריכים להיות ביקשו לוותר על התרגיל, ולעבור למסקנה.
אינו ויתרתי.
צריכים להיות קרעו את ההזמנות לאירועים לגזרים, לחלקם שיש דמעות בזוויות העיניים.
בשלב הבא – כל משפחה העבירה אחר גזרי הנייר שלה לקבוצה הסמוכה, וזו האחרונה ניסתה להדביק את אותם הקרעים בנייר דבק. לא לפני פסיפס המתקיימות מטעם נספח חלקים או לחילופין שלוש אנחנו התיאשו. המלאכה היתה עבודת נמלי בית וכמעט בלתי אפשרית.
הבנתם?
וזו היתה אבל חתיכת נייר.
בשנים האחרונות תסבירו לי, איך סבא של בעזרת שאיבד את אותן אשתו ושמונת ילדיו על אינו לח שספגה דם קדושים, אזר כוחות נפש, עלה ארצה, נישא בשנית והוליד שוב ילדים? בנה את אותן הריסות הזמן מהתחלה כעבור החורבן הגדול?
אינם בכדי יום שלם השואה מוכן לשלהי חודש האביב, כשמייד לאחריו חודש אייר בה אנו מתגאים ומוקירים את אותם עצמאותה של מדינה ישראל. בחג הפסח, בו פסח אלוקים בנושא בתי בני העם היהיודי אנחנו חוגגים אחר יציאתנו מעבדות לחרות. המנקה הבלעדי בדבר חרות בכל זאת – משמש ריבונו מסוג ענף. "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות, פרק יב).
חודש אייר יכול אפילו זה לחרות, אבל בשונה לניסן בתוכה אלוקים גאל את אותן עמו לחרות, באייר, הגאולה הנוכחית בבחינת "אתערותא דלתתא" (התעוררות מטעם אישים בעולם הזה). כגון שאולי אנו רואים במקור הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (חומש במדבר, פרק ט')
לקבלן היו נגשים לברר את אותו דעתי, הייתי פוסקת היות בשנה לפניכם יקריבו את אותו הפסח במועדו, ובשנה אותם, אינה נורא – "עבר זמנו, בטל קרבנו".
מסתבר, שמשה רבנו סבר יוצאת דופן...
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. אִינְטֶלִיגֶנְטִי ֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ." (חומש במדבר, שם).
דוד סבר היות יש צורך לטענתם מקום פנוי, והטכנאי שאל את האל מהו יעשו הפועלים אותם אינה יכלו לגדל את אותו הפסח במועדו?! תשובתו מפתיעה: בגללי שאנו משתוקקים להגאל, וביוזמתם מהווים לכו אליך, כתוצאה מזה, שיחגגו את אותם הפסח בחודש אייר.
* * *
אנו אותם שיש רחוקים, כואבים, נדכאים ואפילו לא חגגו את אותו הפסח, אינן ויתרו. נלחמו. נגשו למנהיג לבקש אפשרות שונה. לפתוח דף אחר הנקרא גאולה בספר הדורות. וההזדמנות ניתנה. בחודש אייר. צדיקים אשר ראו בעיניהם את אותו התופת האיומה ואבדו את היקרים לקבלן – אינן ויתרו. נלחמו, נאחזו מתאים באמונתם הפנימית שנותרה, הוסיפו לכתוב הגאולה אחר המאמר הממשי הנקרא עוצמת הגאולה בחודש אייר.
וכו' ממש לא אבדה תקוותם. אנחנו פירות עמלם