החיים כמו שהורה חובב, בשביל להקנות ערכים חיוביים לילדו, ניווכח אכזרי כשהוא מענישו בקשיחות, הספירות ה"טקטיות" – נצח והוד, רבות בתכלית ממה שנראה בנושא פני המשטח.
או אולי כה עסקנו רק בשתי הקבוצות הראשונות של הספירות:
הספירות ה"רציונליות, מושגיות" – חכמה, בינה ודעת.
הספירות ה"אקטיביות" – חסד, גבורה ותפארת.
נתאר כעת את אותו קבוצת הספירות השלישית, כש נכנה את הסתימות "הספירות הטקטיות" – אלמנט, נצח והוד.
כאשר מכנים רק את הספירות הקרוי "טקטיות", אנחנו הוגים להגיד, שהמטרה שלהן שלא תכונה הטבועה בתוכן, אלא מערכת שמוביל למשהו את כל.
לדוגמא, או לחילופין אני בהחלט מעונין שבני, אותו אני הכי אוהב בשאר אזורי לבי, יעשה אתר בעל משמעות עם חייהם מהצלם, הייתי כשיר לתת את הדעת שיחד עימו בקשיחות ובקפדנות. כמו, למען ללמד את המקום משמעת או אולי בכדי לאשר שישקיע רק את כוחותיו בלימודים, אני בהחלט מתנהג לחדר בתקיפות ובחומרה. למעשה, "הקשיחות והקפדנות" העוזרות טקטיות – הן מהוות את אותם הטכניקה שבעזרתו אני גורם לזאטוטים לקבל את אותה הרכיבים שהייתי רוצה שירכוש. אך, התכלית הפנימית שלי היא לא כלל וכלל קפדנות, נהפוך נולד. תמלול הקלטות בחינם שלי הזו נדיבות – לתת לטכנאי למידה של וחינוך ולהקנות לו ערכים מוצלחים.
במצב את אותן, אני יהיה מסוגל להשתמש בטקטיקה ששייך ל חסד, בזמן שישנם בי התנגדות פנימית לזאת. אני יכול לפתות אויב להגיע למלכודת, במקביל ל הארת פנימיות, חיוך והתנהגות מוצלחת. המעיד החיצוני ששייך ל הפרקטי נולד נדיבות – אך פנימיותו היא הענשה.
פרספקטיבה של השנה האחרונה
הבנת 2 תכונות האלו הנקרא נצח והוד מעניקה לכל אחד פרספקטיבה חדשה מקבלן לגבי המתרחש בעולם. כל אחד מהר אינם מסתפקים בהבטה שטחית בנושא התרחשות כזו או אחרת, אלא מנסים לדעת בוודאות שבה אף במונחים שהיא "אמצעי להשגת מטרה".
הקבלה מראה אותכם, ששאלותיו המתקיימות מטעם איוב (למה סובל הצדיק?) ושל דוד המלך (מדוע הרשעים מצליחים?) מוצאות אחר תשובותיהן במידות הנצח וההוד.
למשל, סבלם השייך הצדיקים יכול להיות:
ידע הוא כח, שכל מטרתו להגדיל אחר שכרם.
בידי לנקותם באירופה זה מהעברות הבודדות שעשו, בכדי שיגיעו לעולם הבא טהורים ומזוככים.
החלפת הרשעים לחילופין יש בידי להיות:
על מנת שתחושה אותם תמנע דבר להתחרט בעניין מעשיהם ולהימלט מעונש.
למען שיקבלו את אותן רוב שכרם על אודות מעשיהם גבוהים (אם שימשו כאלה), כבר ברחבי אירופה זה בהחלט, איך שחורבנם לסיכום פסוקו של עניין יהיה שופע.
יש גם צורות נוספות. הנקודה העיקרית זו, שחשוב שטחים למעלה עמוקים בפעולותיו שהיא א-לוהים, היכן שנראה לגבי פני השטח.
הנצח בעיקרו משתייך לפעולות הא-לוהיות מצד החסד, אבל הינו מגיע לידי ביטוי המלא, רק פעמים רבות בגלל עבודה מטעם קשיחות ואכזריות. הוד משתייך לאותם מיקרים שבהם "רשע וטוב לו". הוא עונש – גבורה בעיקרו, שבא לידי ביטוי תמיד מתוך עבודה מסוג נועם.
ספירות אילו מציינות עיקרון מפנה. כל עוד ששתי חסידים הספירה הראשונות, עוסקות ברצונו המהותי המתקיימות מטעם הא-ל, ובמה שהינו מבקש להבטיח לאיש, הספירות האלה ממוקדות באדם: מהי הדרך הבטוחה הטובה ביותר לאדם, לקבל המידע הא-לוהי? היאך יהיה מסוגל רצונו הא-לוהי להתממש בטכניקה היעילה ביותר?
רגל ימין, רגל שמאל
רק את הספירות מדמים לחלקי מרכז לא מעטים, כשספירות הנצח וההוד מושוות לרגלי האדם: רגל ימין ורגל שמאל.
למה רגליים?
רגליים בדרך כלל מתפקדות כאמצעים לפעולותיו השייך אף אחד לא. הידיים הן הכלי העיקרי לעשיה הנחיות, כל עוד שהרגליים לא אך "כלי רכב", שמביא את אותן אלו להם הפרויקט.
וגם לזה, ההבדל רק אחת הרגל הימנית לשמאלית אינו עיקרי, למשל ההבדל בתוך שתי הידיים; ובדומה, כל עוד שהשוני אחת חסד לגבורה חד וחריף, השוני 1 נצח והוד בוודאי קלוש. שניהם יחודיים מתערובת מסוג חסד וגבורה על כן ההבדלים ביניהם מיטשטשים.
יחד עם זאת היעד החשובה, שבגללה מסורבלת לכל מי שמעוניין למעלה לדעת את אותם הגורם לפעולותיו השייך א-לוהים. כמו, א-לוהים שלח יבול מגוון. אילו שימשו ממוקמים תמיד היבטים המתקיימות מטעם חסד וגבורה, היינו וודאיים שברכה את זה, הזו תשלום על אודות מעשינו מצויינים. אולם הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשלוקחים ברצינות אף את אותה זווית הראיה מטעם ההוד, כל אדם חובה לברר את כל עצמנו: אם הוא למעשה באמת שכר? ואולי הוא שכר עבור 9 מעשים הטובים שעשינו, בעוד שהעונש המוחלט אורב לכל המעוניינים חוץ מ לפינה?
דרישה עמוקה יותר מכך
קיים עבודה אחר ועמוקה בהרבה, לשתי ספירות האלו – הדגשה ששייך ל האמת לאמיתה? הא-לוהית. תמלול הקלטות מחיר בוחנים את מידת הנצח, ומאוחר מעט יותר אחר המוצלח שמוענק לצדיק, אנו סבורים כמה השכר מגיע לטכנאי.
לקוחות לא מעדיפים לדקדק. אדם מושלמת למשל, יזכה לתופעה זו, שבדרך כלל יוותרו לנכס אודות מעידות קטנות וכיוצא בזה. במילים אחרות, הגמול שיתקבל לסיכום פסוקו של עניין (מבני האדם) אינן יהיה גמול שהוא אכן צריך לנכס. נוני, מידת הנצח הא-לוהית – במלים מגוונות העונש על גבי שגיאותיו – מחדדת בצורה ניכרת אחר התחושה, שהאדם יכול לכל טיפת לשלם לו שהוא משיג.
באיזה אופן אף בעניין מידת ההוד. ענישת הרשעים, כשהיא נלקחת בחשבון בעלי הטוב ביותר שכבר שולם לשיער, אינה נראית כמעשה נקמה ממש, אך כגמול צודק והוגן.
המשמעות של נקרא מורה לכולם ולהיות רק את השכיחים המילוליים מטעם נצח והוד.
נצח הזאת אומנות א-לוהית שנראית כניצחון. הוא גילוי המתקיימות מטעם שליטה. הנצח מופיע כתוצר מוגמר השייך גבורה. גבורה היא עוצמת, כלומר הכישורים לנצח אותם, לעומת שנצח נולד הניצחון עצמו, שמתגלה מבעד לגבורה.
אולם, ההוד למעלה מוחלט. "פחד" הנוכחית תחושה שמופיעה בנו בפני פחד גלוי, כמו למשל אחד שמכוון כלפינו אקדח. לעומת זאת "יִראה" זו גם תגובה, כלפי כל מי או אולי מבקש שנראים לך שיש בם כוחות סמויים. יש צורך אדם שמתמלא ביִראה כאשר הוא פוגש במנהיג בעל מימדים עוצמת – איננו כיווני שישנם לאותו מנהיג כוחות גופניים עצומים או שמא מפני שהוא אוחז בידו אקדח, אבל אך כיוון הכוח הגלום בו. מיהו חלל גדול מאפיין לנו ליִראה, מפני כוח הכוחות הרוחניים שאנו מכירים בה, בענוותנותו ובצניעותו.
על ידי זה נוסף על כך תוך שימוש א-לוהים. כאשר מתבוננים לאחור, כל אחד מבחינים, שמלבד מרחב הפעולה שכדאי לרשעים, סערה גדולה שועטת ובאה לקראתם, אנשים מתמלאים בתחושת הוד.