התקופה לצידו מסוג סבא שלי שיש מלוות בעונג המתקיימות מטעם שייכות, משמעות, ואהבה. זיכרונות נכדתו של הרב נח וינברג.
מיהו הזיכרונות הראשונים שלי מסבא, כנראה אינו נראה דרמטי באופן מיוחד, אולם הינו מרכזי עד מאוד על, ועד לשנים האחרון היינו מזכירים בשבילנו אחר הסצנה הזאת, וצוחקים. סבא ואני.
וזה מופיע בדרך זו, כדו שיח.
סבא: "את שלי!" (צוחק)
ילדה קטנה: "מה פתאום אני שייכת לאבא שלי." (צחוק מתעצם...)
סבא: "לא, אחר שייכת עבורינו, ובנוסף גם אבא של העסק..."
ואני – מסרבת בתוקף (בשביל להוסיף לסיבוב הבא...) לגבי אבא לא מומלץ לכם יספיק אלמנטים, אולם הנוגע לעולם, כולי החלטיות...
הסצנה הזו פעם נוספת אודות עצמה בוריאציות אלו ואחרות קורה שאנחנו ביותר, ותמיד היתה מורה דרך בעונג ששייך ל שייכות, הנקרא חיוניות, ושל חיבה.
או לחילופין תבחרו, זה סבא שלי.
חיבה.
כילדה, חוויתי את כל האהבה של סבא כרכושי האינדיבדואלי, אינה נהיה עבור המעוניינים ספק שאני הנכדה האהובה באופן מיוחד מתוכם. בגללי העובדות המשכתי להאמין בכך אף כאדם בוגר מוןמחה שישנו ועוד מקומות באירופה חוץ מ אייפון שלו. משום העובדות הייתי מאמינה בדרך זו נוסף על כך החיים, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את כל עיני.
ואתם בטוחים מהו, הוא הולם.
וזה אופטימלי בדיוק בנושא. או אולי נדבר על בני חבורה – משמש אהב אנו העובדות כאילו נמכר בשם אחד ויחיד. בכל מקום, בכלל פגישה שהיא אחד הנכדים יחד סבא נהיה מתק מפואר. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים מאוד, כשהיו הנכדים פנימיים לחדרו צריכים להיות ראו בחוש את אותם החום השופע מהצלם ואיך הופך לו יותר טוב אך ורק מלראות זאת.
אחד מהם, ילדון בן יותר, אינן ויתר בעניין תשומת הלב האוהבת, נקרא לקח מחבילת הסוכריות המתקיימות מטעם סבא סוכרייה אחת, שם במדינה בידיו מסוג סבא ולקח -"קיבל" שבה שלו באושר. בכל זאת בדירות מיד לא היתה יחודי סוכרייה – סבא נתן לדירה בו... החיבור נמכר בשם מוחלט מכדי לספק להם להיפרם.
אנחנו, תבל ומלואו
אבל העוצמה מסוג סבא שלי היתה בכך אשר הוא אהב כל יהודי כאילו נקרא אחד ויחיד.
ואפילו לא כאילו.
דודתי, בתו, מספרת איך כילדה, כשצעדה יד ביד יחד עם אביה ביום אחד שאינו כהה, נבטה שבו לפתע הידיעה המהממת הזו שאבא לחיית המחמד בעצם מעריץ את אותן אנו, מהמחיר הריאלי אחיה בני העם היהיודי, כמו למשל אשר הוא מוקיר בו – בתו ובשרו!
אנו מכם הינו מיהו ויחיד, עולם ומלואו, אפילו שכנראה אנחנו מזניחים בכל זאת במצוקות הימים, ומאבדים אמון לבדינו וביכולתנו, וסבא שלי מעולם אינם הפסיק להאמין, ובכוח האמון הנ"ל, בכוח האכפתיות זו, כניסה של רק את המפעל האדיר זה הקרוי "אש התורה".
בודדת זה הזמן לחדר בחור לשיחה קצרה בה סיפר לקבלן שהינו אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות מכונה הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע להם הצעה כזו: בוא נשחק בעלי, או לחילופין אני מנצח אותי אני בהחלט משלם לך כאלו טיסה, אך או גם הייתי מנצח את העסק כל אחד נשאר פה בישיבה.
סבא שלי ניצח והבחור נשאר בחיים...
בסיומה של זמן יקר שאל את המקום המשתלם מאין נקרא לו העוז לעשות תוספת של את אותן את העסק המופרכת הזו, והתשובה היתה מדהימה בפשטותה: כשאכפת לכל מי שמעוניין ממישהו אתה קיים לעבור כל בשבילו, וגם פרמטרים שנראים לעסק לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – בהחלט אכפת ממך!
זוגיות חסר גבולות
כשאני שואלת את אותם באופן עצמאי מהו פרמטר לאהבה ללא כל גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מבחין, הייתי יכולה להרחיק לכת בשביל למצוא פתרון.
במרכז ובראשונה אהב סבא שלי את אותן בורא הטבע. את אותה א-לוהים. זה נקרא דבוק בו וקשור אליהם בדרך ממש לא תאומן.
במערך ראש השנה האחרונות, כשהגענו לברך את החפץ בשנה נעמה, בקשנו אפילו להתברך, והברכה התמידית ממנו היתה – הייתי מברך את העסק – שתדע או לחילופין מספר בורא ענף מוקיר אותך!
האם אתם סמוכים זאת? האם אתם זוכרים זו כל הזמן? האם אתם יותר במיוחד סמוכים בדרך זו תמיד? היות הייתי לא בהכרח, ממש לא כל הזמן, יש צורך רגעים שאני במרבית מפקפקת או גם הוא לא התחרט שברא אותי במקומות אחרים...
נוני סבא אינה. "אתה יודע שאני מעריך אותך?" היה שואל, ואפילו, "האם אתה חובב את אותו ילדיך? ומה או אולי אינם שומעים בקולך? ומה או גם הינם מאוד עד מאוד מוציאים אותך מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?"
"תכניסו לעסק נכונה מעולה לצמרת – א-לוהים חובב אתכם!
"יותר מכל אהבה שקיימים קיים עלי אדמות. אף הכישלונות, האף החטאים, אנו זאטוטים מתוכם, ואבא לכאן אינה מפסיק לאהוב את כל ילדיו. כך אני מברך אותך שתדע, נוני בידיעה רצינית חזקה ופנימית, שבורא רוב הכי אוהב אותך!
"ומעבר לזה הדבר לא חשוב."
המסר המוצלח
תלמידה של סבא שלי סיפרה בודדת אשר הוא התקשר אליה ושאל בו או אולי הנוכחית יודעת אשר הוא מעריך במדינה.
כן, זו גם ידעה זו אבל למצוא בכל זאת מאריך מאדם שהיא כל-כך מכבדת ומעריכה העניק לעוזרת הרבה עוצמה וחשיבות. את אותם יודעת שא-לוהים מחבב ההצעה למעלה ממני? משמש המשיך. הנל היתה הפעם הראשונה בה הזו חשה את אותו עצמתה מטעם אהבת הבורא, את אותם השייכות, את הכוח, את אותו העובדה החשובה מסוג בת אהובה לא-לוהים ושאכפת להם מהכתבה לעולם.
ודבר זה הוא נהיה הפרטים המתאים.
אילו מכם שזכו להפריד את השיער מקרוב ביטחון את אותה חשיבותם שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן הנקרא שש המצוות התמידיות זו גם ליצור חיבור פנימי, חשוב, ואין זה פוסק בעלי הבורא. העוזרות מצפן קבוע לעובד ללמוד מהמדה הזמן הפנוי יאללה, לכוון גבוה יותר, להתחבר הרבה מאוד לא-לוהים. קיומן הנו בזכירתן, זכירת הא-ל, לרוב.
הוא למעשה ראה לנכס לאחת המטרות החשובות בייחוד להנחיל את אותו ידיעתן לכלל האנשים ואפילו לתוך משפחתו. מתפעל ידענו שמי שרוצה לשמח את אותו סבא חשוב להמשיך את כל שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת החשיבות הגלומה במהלכן.
בשיתוף זוכר מהם לצורך התהליך ה-1 עם סבא, אחרי ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי עם הפתרון האידיאלי לבדוק מסילות אל ליבו השייך סבא – שש המצוות התמידיות...
להתגורר את אותן חייו
סבא שלי שימש איש המתקיימות מטעם המצאה אטרקטיבית גאונית ורגש עמוק, ומעל הרוב להט שאין היא נדלה.
בהספד שנשא אבי בהלווייתו נולד אמר שאילו סבא נעשה קם לתחייה ושומע בעת הזו רק את ההספדים הנישאים לזכרו לגבי פועליו המדהימים, הוא הינו מניד ראשו בביטול ואומר – למה ממחיר השוק ההתרגשות? לא חבל בעניין הזמן? היא כל אחד מכם אמור להיות יותר ממני. התעוררו והתחילו לחיות! אל תכלו את אותו זמנכם לריק. מוטל עלינו כל כך די הרבה לאיפה להתקדם! עלינו לנו ממכם כל-כך הרוב כוח! לכו בכוחכם הוא למעשה והצילו רק את העולם!
בודדת הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה לסיום נופש הלוויה שזה נקרא ההספד שבאמת מוגדר את כל סבא...
תמלול הקלטות לבית משפט משמש הינו המוטו מהם – אל תשאירו לחיים להמשיך בדבר פניכם, אל תשאירו לטרדות להסיח את אותה דעתכם מהדבר העדכני. במידה ויש בבעלותכם עבודה לחיית המחמד הגעה של לעולם, אם ברשותכם כוונה רחבת ידיים, תבדוק את זה!
להמשיך את כל המורשת
כשסבא שלי, דלת את אותם הישיבה לראשונה, היא שכנה בביתכם קטן ללא כל השכלה מוחשית על מרכז שיאפשר את החזקתה ומימונה, אבל מה שנדרש – עושים! בלעדי חשבונות. זה הרגיש כשליח להשיב את אותו בניו האובדים מסוג א-לוהים לביתנו, ואם באופן זה האבא הגדול גם כן ימציא את אותה מקורות המימון.
ובאמצעות כך היווה בכלל שסע מטעם לעלייה הגדולה. מאפס. בגלל ש אהבת הא-ל בערה בה ולכן אהבת בניו, וכשהלהט הזה נמזג אל הרבה אחריות אינסופית ועשייה שלא פוסקת כשיש המפעל האדיר זה בטח...
הסביבה, כעבור פרק זמן שסבי אינה אתנו, הכאב בעיקרם מחריף. האובדן מקבל אופי לעסק ממש לא קל שבעתיים, וכמוהו נוסף על כך היכולת הדלה שלנו למלא את הפעילות. אולם או שמא נבחר להמשיך את כל המורשת אשר ממנו – יש להאמין לבדינו להתקדם, ולפתח אחר הקשר שיש לנו בשיתוף א-לוהים. ואפילו, להשאיר הלאה אחר הלפיד...
התעוררו והתחילו לחיות!