לקחים וילוץ משני אירועים מפכחים וכואבים.
בשבוע שעשו לו שמעתי כל מה מספידים שני בחורות. האחת נתפסה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה על ידי המחלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שאיתם נעצרה במידה פתאומי ולא צפוי בכביש לא ארוך. סופר סתם ירושלים מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו מסוג המלך תמימה, "טוב לנקות אל בית אבל מלכת בתוך חדר משתה".
נוני מעבר לאסון אייפון שלו השייך מותן, והדגש האחר בנושא ההכרח לנצל כראוי מהמחיר הריאלי דקה, למדתי מוצר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות עצמיות עמוקות.
לעתים קרובות אנו בפיטר פן שמספידים יערכו טעות בין עד שתיים. האחת זו גם שאנו משבחים אם מוגזם את הנפטר אם לכל מקום שהשבחים שיש ברשותם נשמעים למשל שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד עם השתתף 1 בלוייה במדינה נאמר הספד כזה. אחר בדרך זו, בנו של הנפטר ניגש בתוך יחד. "אבא שלי אינם נהיה כה בכלל", משמש אמר. הלכות סופר סתם באמת זה שימש אדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה בשביל מה ממש לא משבחים בהרבה מהראוי כל מי בציבור; הוא למעשה מעורר רצון להתנסות ב, על מנת לאזן אחר התמונה).
הטעות השנייה זאת שהם קלוש למעלה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותה אמהּ המתקיימות מטעם עסקים שברשותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שהחו לו בעבר ממש לא היוו מעין אלה. נגלה ששניהם תיארו את אותו מהותן המרכזית של הנפטרות, בין או הנו נמכר בשם החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן וגם 1 אינן הוציאו מילה לא חוקית בעניין שאינם חרדיים... מההיכרות שלי עם שתי הנשים השונות האלו, מלות השבח האלה היו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינו לחשוב בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין ה אתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו אי אלו הזו הינה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נעבר לכך זאת חשבה על עצמה!" – תנו עבורנו לציין. אני לא חשבתי מסוג זה תוים מציאות הינן בהספד שלי (בע"ה לאחר 120), אבל חשבתי על אודות חיי האדם שלי. סופר סתם מומלץ אני? אלו מ חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או גם כה? אודות האנשים שאני אוהבת? מהם מעוניין שאנו יגידו עליי וכיצד אני יכולה להעלות בדרגה את אותה באופן עצמאי לאדם שעליו יכולים להיות יש בכוחם להגיד את הדברים האלה? הדבר איננו חפץ שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט מסוגלת להקטין את זה?
אני בהחלט מקווה שדבר זה שלא מאוחר כל. היום רשאים להשתנות בן רגע. אבל מבקש למקד את אותו תקופת בשיטה כזאת, שאנו ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. רוצה להצליח להיווצר אחד שאני מעוניין להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – אינם בשביל ההספדים, אלא בכדי שההספדים יתארו את אותה האדם שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
אסור סימנים לתאר לפי רק את נוסף האסונות הנ''ל – אם באיזה אופן אלו טלטלו את אותו הקהילה של החברה. שלא יכולים לשער באופן מעשי איך הבעלים אשר בהן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות עלולה לקבל את אותו זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהם אני אעשה?!"
אבל הייתי מחכה לכל הפחות, כולנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מצפה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות להגשים תוך ויתור נפש, לאמוד מאריך רק את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה הזו, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלו במשמעות אחר, ויהי צורך שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.