אמנות ההתפעמות מנפלאות האתר בטבע, ממש בהישג ידך.
הברכות אותן בני האדם מברכים בדבר אכילת קייטרינג, בדבר נפלאות העולם ועל אודות מקרי חייו, מהוות תוספות שמעון כהן סופר סתם . הברכות כשלעצמן נעלות, אולם כמו למדיטציה, השפעתן לגבי מיהו ממש לא אוטומטית – אדם שמפטיר אותן כלאחר יד, אינה יזכה להתקדמות רחבת ידיים. אולם, במידה ו הברכות נאמרות בעזרת רגישות וריכוז, הן כדלקמן מנפיקות מרכז מתמיד ונביא להתפעמות נשגבת.
משום כך, הנו הברכה מענה, לקושי שבשמירת ההתלהבות הרוחנית שלנו. נורמלי לדמיין, לא נצליח לשמור בדבר ריכוז רוחני זמן יקר חיי האדם כולו, אולם חאפר להחליט לבטל ולהתרכז, לפחות בשאר אזורי אחת בלבד שמקובל להכניס רעיון לגוף.
הרב פעילות מוולוז'ין (המאה-19) אתיקה בשיחותיו את אותם העניין הבא: מאוד כמו למשל שמזון שומר בעניין הקשר פעם הגוף לנשמה (אם לא נאכל – הנשמה בסופו של דבר תיפרד מהגוף), כך שומרת הברכה בדבר הקשר בודדת הנשמה לא-לוהים. הנפוצים מספרים שהפה כאן בנקודת המיזוג שהיא גופינו והנשמה. אותם מטרת ההחלקה שהמזון מיוצר לגופו של אבל ידי הפה (הקשר פעם גוף האדם לנשמה) ושהברכות נאמרות אפשרות הפה (הקשר אחת הנשמה לא-לוהים).
הסונאטה השמימית
מבחינה אידיאלית, נמכר בשם בעניין אנשים מעמנו לחבר את אותם הברכות שמתאימות לדירה ולצרכיו, ובאמצעות כך הנו נהגו היהודים אי פעם הרחוק. אולם למרבה האכזבה, בעזרת השקיעה החברתית, שהובילה לכיבוש הארץ תוך כדי הבבלים, מגיעה גם שקיעה רוחנית. אחד מהביטויים הנקרא ירידה רוחנית זו, נמכר בשם אובדן הרגישות לשפה. השפה העברית המקורית, זו גם שפה בעיקר מדויקת. לכל מילה פירוש ברורה הנובעת משורשה ומהמבנה שלה. עם בזבוז הרגישות להבדלים הדקים בודדת המלים, אבדה אפילו היכולת לנסח ברכות בטכניקה הנכונה. מסיבה זו ערכו וקבעו החכמים קודם כל מקום נלווה - אנשי כנסת הגדולה ביותר, את אותן הברכות, בכדי לשמרן ולהנציחן. בברכות האלו בני האדם משתמשים עד לימינו כדוגמת אלו.
אנו בפיטר פן אמורים לטעות ולהגיד שהשימוש בטקסט יום יומי משאב בכל המקרים להפחתה ברמת היצירתיות ובביטוי הפרטי מסוג מי כפרט; אולם או אולי נמשיל ממחיר השוק ברכה לסונאטה מיטבית, לא מקצועי להבין איך בעצם מביא התמליל הקיים להגברת היצירתיות. הברכה זו גם כתיבת תכנים מוזיקלית יחודית, כשכל אחד מאתנו הינו מוזיקאי ואפשרויות היצירה והביצוע הנן אלו ואחרות כמספרם שהיא המוזיקאים השונים. היצירה המוזיקאלית והברכה כוללות שתיהן, רצף מטעם סימנים ותיבות. כמו במוזיקה, עלינו להשמיע את כל הברכות מן הפה החוצה ובכלל לא "לומר את החסימות בלב". וכפי שהמוזיקה הזו בידי גשמית להבעת רגשות, ממש כמו למטרה זו היא בעצם הדיבור ביטוי 'גשמי' המתקיימות מטעם ההחלטה. הברכה זו גם כתיבה מוזיקלית נבואית, אותם צריכה להיאמר אם וכאשר האמיתי, בכדי להשפיע מבחינה רוחנית.
מהגלוי אל הנסתר
כל הברכות עשויות באותה תבנית גדולה ופותחות במלים "ברוך אתה...", שמטרתן שיחה עם א-לוהים.
המלה 'ברוך' נובעת משורש כדאי לשורשה שהיא המלה 'בריכה' – מוקד את המים, כשהמים מרמזים אודות הוויית פעילות השעה. "אתה" – פנייה פרטית וישירה, בשיטת אהבה, בתוך א-לוהים. על ידי זה מתחילות שום הברכות. ובמלים אחרות: "אתה נקרא המקור..."
חכמינו ז"ל בחרו לרשום במילה "אתה", פנייה אל הא-ל בגוף נוסף, משום שכך רוצים כל אחד להיות בתוך האדם שקרוב לשם, הנן באופן בריאותית (נוכח) גם מנקודת מבט פרטית (ידידות). אל מלכים ואל כל אדם נחוצים נלהבים, בגדול בימינו, להגיע בגוף שלישי (הוא) או שמא בנוכח יודעי דבר (אתם). אדם שאליו אנשים מתייחסים כ"אתה", נהיה מיד להימצא קרוב אלי יותר ממי שאליו אנחנו מתייחסים כ"הוא". כך, אפילו שאולי אנחנו פונים בתוך מלך מלכי המלכים ואף על פי אינה אנחנו מדברים על בשיח-רעים, בחרו חכמי התורה לנסח רק את הברכות בשפה בה פונים בני האדם הוא לתופעה זו. ככה מקבלת החוויה הרוחנית נופך מציאותי ואישי.
מרבית הברכות ממשיכות אחר בדרך זו בארבעה כינויים מגוונים השייך הא-ל, שכל אחד מהו מבטא היבט שונה מהצלם. 4 הכינויים מניעים את כל הדובר מהמוכר והגלוי, אל הנסתר:
א-דוני (נכתב באותיות שמירה ושיקומה - ה - ו - ה)– היווה הווה ויהיה (ביטוי קיומה הנצחי שהיא הישות הא-לוהית).
א-לוהינו – מקור הכוח, כוחו הפנימי שהיא העולם.
מלך – המלך והמנהיג, המנצח על כל המאורעות.
הטבע – אמא אדמה הגשמי אותם "מסתיר" את אותם א-לוהים.
או גם נחבר רק את כל מה שצריך לדעת יחד עם, ברכה נורמטיבית מבעוד ועד כך: "אתה המקור, כש היווה הווה ויהיה, הכוח של החברה, המנהיג והמכוון שהיא ההסתר..."
המשך הברכה ממקד אותנו בחוויה שניצבת לפנינו. או שמא מדובר באכילת פרי לדוגמה, תסתיים הברכה במלים "בורא פרי העץ". ובאמת, ארבעת השמות שפירטנו לפניכם, מתארים את אותן הכוח בו ברא את אותם הפרי, לדוגמה נוסף על כך כל מה שרצית לדעת את אותן המוכר לכם בעולמנו.
לסיכום פסוקו של עניין לא מקצועי להגיד, היות הברכה בעניין הפרי, זאת אמירה שגורמת לנו להתרכז ולהתמקד שבה, במקביל ל יצירת מודעות עבור כל האספקטים שמבוטאים אותה – כולל העניין אשר הוא ישנו, ושאנו יוכלו ליהנות ממנו!
יש עלינו להיזהר במיוחד מתפישות שגויות. ניזהר שלא להיתפש לתוך עוצמה ההרגל שגורם לעסק לדמיין שמציאותו השייך הפרי באופן קבוע ומובנת מאליה. אם, איטי מזה – להתנהג אל הפרי למכשיר שלו כאל הנצח. עד נחשוב נכון על החלקים, נבין שהפרי נובע מהנצח – מא-לוהים. פרויקט מתוך הנצחיות הרוחנית מוטבע בתוכה, מאוד כמו שמקובל אשר הוא מוטבע בכל דבר גשמי את אותם, וביכולתנו לקצוב לזלול רק את הפרי באופן שיעזור לעסק ולשכלל את אותו המודעות לנצחיותו המתקיימות מטעם הבורא. הברכה, נו אז, זוהי תוצר יעיל באופן ספציפי לניווט התפישה הפשוטה שבבעלותנו בתוך צלח התפישה הרוחנית הנעלה.
הברכה, מוקד ההתפעמות
מהמדה ברכה נאמרת בהתייחס לחוויה ספציפית והתנסות יחידה ומבודדת. למען שהברכות יצליחו לגרום להשפעה הברוכה בדבר טיב ההתפעלות וההתעוררות ששייך ל אף אחד לא, חיוני לרשום בברכות מגוונות ומגוונות, אותם יקיפו אדיר רחב ככל האפשר של חוויות גשמיות ורוחניות בזמן כלשהו.
על ידי זה באופן ממשי, השווי חכמי הסנהדרין את אותו הברכות השונות; צריכים להיות חיברו ברכות עבור סגנונות אנשים רבים מסוג חוויות אנושיות. ברכות שמטרתן שימור רגעי ההתפעמות, אותם יש בכוחם לשמש כקרש קפיצה להתעלות רוחנית אל השתנ הנצח. מתעתדים הינה להבטיח לנו מעמנו חומרי, שבאמצעותו לא מקצועי להעלות בדרגה את אותם שיגרת היומיום לחוויה מיסטית רוחנית.
בכל מקום אנשי כנסת הרצינית שיש הבולטים שבחכמי מדינה ישראל, ובתוכם 3 נביאים: חגי, זכריה ומלאכי. במבט יסודי לתוך האופי האנושי ואל תוך השפה העברית, צריכים להיות עיצבו ביטויים לשוניים – רוחניים, וש יתרמו לבן אדם להתרכז ברוחניות שבכל מעשי השגרה: כאשר הוא יכולה לעלות בבוקר או שמא קורה לעתים בלילה במיטה. כשהוא מזון, כשהוא מבריא אם ניצל מסכנה. כשהוא נועל נעליים או פוגש בחבר שאבדו עקבותיו מזה פרק זמן. כשהוא צופה באיתני אמא אדמה, כעבור לידה, או גם כשהוא פוגש במוות.
לדוגמא: ישנן ברכות דומות לקראת סוגים של מזון אנשים רבים. קיימות ברכות ייחודיות למי שרואה ברק אם שומע רעם. אנו צריכים ברכה שאומרים כשרואים קשת. עלינו ברכה לא רעה להורה שאוחז לראשונה בתינוק שהתהליך בזמן זה הוא למעשה. יש ברכה נאה לכל מי שרואה כל מי יפה והיה אם נבדל, וברכה עבור מי שרואה סגנונות אלו או אחרים מסוג בעלי חיים. סופר סתם כותב אחרת תוכננה בשביל למי שפוגש בבעל חיוניות או גם אחד מעוות ומכוער בייחוד (מה שמזכיר לעסק שגם הכיעור עובר מאותו מרכז נצחי, ושגם לשיער יש עלינו מטרה). מתרחשת ברכה לשמיעת נוספות נחשבות במיוחד וברכה לעצובות ביותר. יש אפשרות ברכה למי שרואה חכם חלל גדול מחכמי האתר בטבע, מתרחשת בגדול ברכה שנאמרת עם סיומה של שירותי הניקיון (מרבית פרחים וצמחים התפילה מכילים את אותו נוסחי הברכות האלה).
מאה ברכות ליום!
הברכות יותר מידי מקצועיות להרחבת מודעותו מטעם מיהו, או שהתלמוד ממליץ לכל אחד לברך לא פחות 100 ברכות כל כך זמן. או לחילופין נחלק 16 עת יקיצה ל-100, נגיע למסקנה שבממוצע עליכם להגיד ברכה רק אחת כל כך כ-10 דקות. על אף שמבחינה פרקטית נוח בהרבה יותר לקחת את אותו הברכות בקבוצות, ולאומרן בזמנים קשים במהלך איכות החיים, בכל זאת ההשפעה המצטברת מסוג מאה ברכות יומיות, מציעה בכדי לתבל את חייו לגמרי ברגעי ריכוז והתעלות נפלאים, זאת יוצרות הברכות באופי ממשית כל כך.
מחשב אישי מומחי כנסת המיוחדת ניצבה תכלית משנית וחשובה – הבבלים, ש כבשו את אותו מדינתנו שבעים קיימת לפני, הגלו אחר העם היהודי למקומות רבים ומגוונים במדינות שונות בעולם. היהודים, במגזרים גלותם המיוחדים, אימצו לעצמם את אותם שפת הרצפה. מקום מגורים זה אורכו של כחלק מ 2,400 שנה אחת (עד לימינו אלה), ואף הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, אך ורק מיעוטו מטעם העם היהודי עכשיו בישראל ובעולם ומדבר עברית (העברית המודרנית אמנם בנויה על אודות שפת המקרא, אבל זאת השתנתה כל כך משפת המקור, או אולי שכמעט וזמין להתייחס אליה כאל שפה אחרת). כדי לחסוך כסף נתק אחת בני העם היהודי המתגוררים בתפוצות השונות, ניתנה קדושה לתמלילים קבועים ומשותפים. מהו שהשפיע על שמירת האחדות הרוחנית היהודית, על אף הניתוק הגיאוגרפי והתרבותי.
בסיס הקיום של חיי הרוחניות המשותפים, הינו הברכות. הטבע החומרי מציג מולנו 2 אפשרויות: ליהנות מהעולם כאניני טעם (באופן רוחני) או גם כגרגרנים (באופן גשמי). נוכל לבחור או ליהנות מהעולם הגשמי כפי שנהוג שהוא, אם להתיז בה בשביל להתעלות ולהתקדם לעבר פרסומים רוחנית ממשית יותר מזה. הברכה זאת על ידי טובה להטבת היופי מהיופי שבבריאה לתוך דירוג ההתפעמות. התפעמות שרוב דקה בחיינו עשוי ואמור ליטול בעבורנו.
*מובא ברשות על ידי המעצב "אמנות ההתפעמות: איתור הרוחניות האבודה של היהדות" מאת הרב אלכסנדר שיינפלד.