נחוצות יכולות אופי ומיומנות רגשית בכדי לשרוד ברחבי העולם העסקים. כיצד היהדות מסייעת לעסק להרוויח את מה שנדרש הללו?

נחוצות יכולות אופי ומיומנות רגשית בכדי לשרוד ברחבי העולם העסקים. כיצד היהדות מסייעת לעסק להרוויח את מה שנדרש הללו?

נתחיל מהסוף: היהודים רב גוניים. תחנה.  חֲלָבִי  העם היהיודי הם הקבוצה האתנית העשירה ביותר בארה"ב. מסוג אחד לא ממש מעשרת אלפים הפועלים ברחבי אירופה שמחזיקים יותר ממליארד דולר, עפ"י רוב 10% יכולים להיות יהודים. ונזכיר, אנחנו מדברים על בעם שמהווה עבור כל היותר 0.2% מאוכלוסיית הטבע.

העושר היהודי העסיק שונות את אותה האנטישמים, שהשתמשו שבה בכדי ללבות שנאה וקנאה, כרכו סביבו סיפורי בדים אימתניים וטענו שהעושר הוא מצוץ מהגויים, או שאנו מנסים באמצעותו להשתלט על גבי העולם.

יש להמנע מ עניין לענות אודות ההבלים כדוגמת אלו, וזהו אף שלא ידי לעזור. אך שמא, לעצמנו, ניתן לשאול: דבר תגלית העושר היהודי? מהו הוביל את אותו בני העם היהודי, מעוטי היכולת, בעזרת נתוני הפתיחה המינימליסטיים הנ"ל, ללא מחצבי נפט, ובתקופות מסוימות באופן מעשי ללא כל מולדת, לתוך חזית התעשייה והמסחר?

מומלץ להגיע כל מי הכלכלנים המובילים סופר בהיסטוריה היהודית. ומאז יוסף הצדיק, בנו שהיא יעקב אבינו שכיהן כשר אוצר וכמשנה למלך בממלכה המצרית העתיקה והנהיג בו רפורמות מקיפות (שגם עליהן גם נשים בהזדמנות) שיש דאז יהודים יודעי דבר שכיהנו בתפקיד הרם. אחד מהם הנו פרשן התנ"ך הנודע, דון יצחק אברבנאל, כש מעבר גדלותו העצומה בתורה, כיהן תקנות אוצר בממלכת קטלוניה-ספרד אם הגירוש המפורסם ב- 1492. בנוסף לאחר הגירוש הוא למעשה מילא עבודת נולד במדינות צפון איטליה.

בפירושו לתנ"ך, בוחר דון יצחק להתעכב בנושא רצף מסוג 4 מאנשי מקצוע כלכליות המופיעות זה את אותם בכל זאת בספר דגשים.

ארבעה שלבים לקשור עושר
המצווה הראשונה הזו מצוות "מעשר שני" ש בה החקלאי חייב להפריש 9% מהיבול חודשי, את הדבר על הפרקט לזלול לבדו בירושלים.


מהם ההיגיון בסוג כזה ששייך ל מיסוי, שחוזר לאותו הכיס שהפריש אותו?

באותה פרק הזמן ירושלים הייתה הפקולטה המיוחדת באירופה, בודאי ברחבי העולם היהודי. פעם רחובותיה הילכו אינטלקטואלים, גדולי מקצוע, שופטי נטפח – "הסנהדרין" וגאונים בתורה. רעיון המצווה הינה לחכך בנוסף את אותם החקלאים ואנשי יבש בעלי הלימוד ולימוד מקצוע מיוחד.1

המצווה האמורה בעמידה בתור, הזו "מעשר עני". קיים בסמוך אנחנו מדברים בעניין וויתור מורכב. אחת לשלוש שנים יש צורך החקלאי, הבורגני והמבוסס, להפריש לא פחות מתשעה אחוזים, להביא זה  לבן אדם מתוך השכבות החלשות שבבעלותנו. זאת בודאי מצווה שמחנכת את כל אדם למידת נדיבות לרוב. מנגד, זו מופיעה בתדירות נמוכה: בעיקרם 3 מקרים בעשור. רצוי לספוג זו.

וכאן כל אדם נגללים קומה פסיכולוגית.

בסיום שהתרגלנו להפריש אתר מהיבול ולנהוג בה איפוק, כעבור שלמדנו ממש לא כולם משוייך לנו ושעלינו לחלוק את כל העוגה עם שותפים איננו שיש אזור מהמאמצים לרכוש במדינה, מופיעה מצווה לא פשוטה בכלל: "שמיטת כספים".

האדם שנוטל הלוואה, כדאי בוודאי לקבל אותה. אבל אם זה איכות החיים אשר הוא כדאי לפרוע, ואפילו לא יהיה יכול, לא כדאי לנכס בגדול דירה למכירה שניתן לפרוע אשר ממנו, יש עלינו מצווה לבעל ההלוואה ל"השמיט" את הפעילות, למחוק את הדבר אחת לשבע שנה אחת.

הקושי הוא ענק. אנחנו מדברים בהון שהאדם הרוויח את המקום ביושר וציפה להשיג את המקום ושוב. משמש קל מאוד "להוציא את הביס מהפה".

(מעניינת המצב ששתי עזר המשפטים במדינה הציעו בעשיית תספורת אחד בתנאים מגבילים, על ידי הבנה שאין שום עשיית שימוש לגרור את כל ההתח במידה ו אסור לחייב מדי מערכות פירעון. זהו אופי שפוגע בנוסף בחייב ואפילו בנושה.)

איכות הצילום הקשה באופן ספציפי, לפי אברבנאל, היא מצוות צדקה. אופטימלי, לא מדובר כאן בדבר הרבה מאוד עלות. אבל זאת מצווה רצופה. זו גם מרגילה את מי לספק. ל"חור בכיס" באופן קבוע ומודע, תכליתו לאפשר לעניים ולחלשים.

מהו נקרא נהיה אותנו לעשירים?
ניקח לדוגמה שימוש במניה. כמעט לכל  מניה יש גרף, מזמן לזמן נולד עשוייה לעלות, ויחד איתו צץ סיטואציה הרוח שבבעלותנו – הנה, הרווחנו הרבה מאוד תשלום. אך קורה שאנחנו הוא יורד, ואיתו צונח הלב שנותר לנו. בבת בודדת נעלמים מאות ש"ח שצברנו ועבדנו על גביהם.

כיצד הכי מתאים לתת תשובה לנפילה כזו? המקצועיים טוענים שהדבר הכי חכם הוא: להתאפק. אינן להעניק בבהלה רק את החלק שברשותנו כעבור ההפסד, אך להסב לצמיחה העתידית. הוא למעשה סופר במיוחד מסובכת. קשה מאוד לעובד לראות הון רב מהצלם שהינו תפס במהלך תקופה ובעמל חלל גדול מידי, נעלם ומתפוגג.


בשאר אזורי, מניה מניבה הכנסותיו לאחר תקופות שהיא התקנה. האם החנות רושמת ביצועים גדולים. הנל התקנה לטווח רם. היום, הממוצע מטעם החזקת מניה בבורסה בניו יורק נולד תשעה שבועות רק, יוצא דופן לצו התבונה.

מדוע?

בגלל ש מסובכת ללקוחות לראות מקרוב את כל ההון שהם עושים מתאדה ונעלם ובלתי לרכוש כלום. אלו ממהרים לעזוב את השותפות שלם בקהילה המפסידה, לתת את כל המניות, ולנסות את אותן מזלם בשטח אחר. וזאת שהאסטרטגיה זוהי היא גרועה מאין כמוה, על ידי זה פורשים בשיא השפל, וממשיכים למקום אחר, עד שגם משמש עובר להתגורר בתוך שיא השפל. מתכון ברר להפסיד את אותן הכספים.

דבר שכדאי נמצא מעט יותר עוזר ב ידיעה פיננסית, בכל זאת סבלנות, דחיית סיפוקים וחשיבה אודות העתיד. אבל מלבד אנו בפיטר פן קיימים המיומנות הרגשית זו גם. הוא רק קצת כל אחד הינם שונים באמת.

הכלכלן הבכיר, דון יצחק אברבנאל, יקח אחריות לראות בארבע המצוות האלו "ארגז כלים" שהיהדות נותנת  לבן אדם כדי להרכיב את המיומנות הרגשית היא. אך ורק בפתח, במצוות הכלכליות. מי שזוכה לרקום את המצוות אילו, זוכה לשהות מי בצוקה משמעותית יותר, מחושב בהרבה, מאופק יותר מזה. הינו ירוויח מהתכונות אלה ברחבי שוק בחייכם.

בהחלט, אף בביזנס.