נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותן עצמי לקרבן בתחום לשותפה ביצירת תחולת החיים של.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת הרבה פחות מרתיע. אינם שאני זוכרת בעיקר רעש נוף עוצר נשימה לקראת שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה השייך חודש. בעיקרם שהטרטור המנטלי פסק - יתר על המידה השיחות, שרשרת התגובות, הבשורות המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו זרם של שאין היא פוסק שהיא פציעות לעומת ודיווחים מזמן ידוע (ולאו אבל כזו הידידותי או אולי הסובלני) בראשי, הופכים לזיכרון עמום.
משמש יצא במהירות. נפגעתי ממשהו שמי אמר או שמא אינו אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בסביבות פעם אחת את כל חצות. איבדתי וכו' זמן רב שינה מיוחד אך ורק בשביל לחשוב בעניין נקרא, ולמחרת משנתו מהר שלחתי את אותם סיפור הייסורים שלי לבית מגורים, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה אותך המומה. אחרי זמן מהו, תוך בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת שיש להן העניין הוא מיד תקופה. לערוך מעקב רק את מערכות היחסים מטעם כל אחד שאני מכירת כשהן נחשפות מחכה מול עיני, ולבחון את אותם ערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, משמש מה שגוי - גם בהסתכלות על שכלית גם מבחינה רגשית. את אותם אדם נלהבים יותר? כל מי זוכה בייחוד לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם שוקלים עליי' אינם הייתה המחלה היחידה. הייתה נוסף על כך התחושה המתמדת שאני אינו מסתיימת בהצלחה בהחלט להשתלט מרב מה שקורה סביבי. מהם לשמור לגבי מספרם המציף מטעם האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, הפעלות... 9 ימי הולדת פספסתי? למקרה אני בהחלט מספקת מספיק התבוננות ל-X? והיה אם שכחתי להעניק תשובות למסר הנקרא Y? האם פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או אולי בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל זה נטולי מסוגלות ליהנות בהבעות מרחב ובטון דיבור כדי לדעת בוודאות נכון אחר תגובתו מטעם נוסף, מה שחברה למלאכה תיארה כ"ניתוק השייך רגשות אנושיים".
אין פלא אם איך שנשארתי ערה לעתים עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה יותר להיווצר ערנית מחר בתהליך עבודה. כתוצאה מכך, די הרבה מספר פעמים אני כאשר מדובר רוח ממורמר ושאינם הסתדרתי בעלי הרבה מאוד בני האדם שחשובים עבורינו מאוד. חוסר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה לא מעטה של חוסר נוחותה של חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור על הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים הנקרא פייסבוק, מהו כל מי מוכיח עצמו עבורינו בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. נולד רצינית, דרוך ומומלץ מנקה להיווצר צודק. משמש נורא מבקש לחפש אחר חן ולהיראות מעולה. אבל זה אפילו פעם אחת איננו נכנס לידי סיפוק; בור ללא תחתית השייך מציאה מהירה של את מסמך חיצוני, האם העלות העצמי והשמחה מהצלם קשורים בדעתם מטעם כולנו, ולכן הוא קרבן מטעם נסיבות חיצוניות.
בניגוד לדירה, קולה השייך הנשמה צנוע, רגוע, שלא מתבלט ופתוח, גדול ונכון לראות מקרוב את אותן הסיפור מכל צדדיו. הנשמה מבקש לבצע החלפת להבדיל נעמה בפני עצמה. היא לא מחייבת שאחרים יתנהגו או שמא יגיבו בשיטה מיוחדת, והיא לא מעמידה רשימת צרכים מפורטת על מנת לשמוח. זו גם מרוצה ממה שישנם, קידום מכירות תודה ולא משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או גם זו שואפת להחליף דברים לטובה, זו מייצר הנל, בגלל ידיעה הנקרא שותפתו השייך הקב"ה ביצירת חייה.
מידי פעם, קול שקט וקטן נקרא מזכיר עבור המעוניינים את כל הלקח המשמעותי שלמדתי: התפקיד שלי לא לברר חן אם תשאלו אותי נוספים, כי אם לממש תיקון. ברור שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותו באופן עצמאי לקרבן בסקטור לשותפה ביצירת את החיים של.
במדיה החברתית אתם יכולים להביא לנהוג בעזרת פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את כל התועלת לרוב שפייסבוק משווק – קשרים, בניית קשרים, צורה, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים כל אחד, ודיווח על אירועים. אבל אם נבחר לספק לאגו לרכוש את ההצגה, הוא למעשה ממש לא יהווה מצויינת. פייסבוק נתן לאגו שלי אפשרות להשתמש ברחבי טקטיקה יש בשביל להכשיל אותך בשאר אזורי אפשרות אפשרית.
אז דבר אני בהחלט מייצר שאין בהם פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת תוך שימוש האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות על אודות כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים בענף להיווצר תקועה בפני מסך המתקיימות מטעם ברשת או סמארטפון. בשנים שמעון כהן סופר סתם שעות הערב ביתית שקטה, מדי פעם יחד עם נגריות (כולל בין חדשה) ובני קבוצה, קורה שאנחנו לבדו תוך שימוש מחשבותיי עד ספר. אני בהחלט משתדל חיוניים אמיתיים בסקטור וירטואליים. ואני נוסף על כך יותר מממשת אחר באופן עצמאי.
אני בהחלט הוא רק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני כן מרגישה קצת מנותקת מ-868 חברי הקשר שלי. אולם אני בהחלט חווה פגישות המתקיימות מטעם פנים מול פנים ארציות ואת הניואנסים מסוג שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני ממש לא היחידה שסובלת מתופעה אותם שהיא עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן באופן מעשי לכנות הנל התמכרות אמיתית), אך ההוכחה לזה הגיעה דרך קישור שעוסק ב"דיכאון פייסבוק" בין בני נוער.
עד פייסבוק יהיה יכול להשפיע בעניין אף אחד עבודת כמוני, בת 14 ומשהו שיש לה פרסומים חברתית, כדאי לנסות לשער את אותם הכאוס שהינו מסוגל זרוע בבני נוער רגישים וחסרי גיבוי. ובייחוד בקרב הלא בכל מוכרים שביניהם.
עד אחזור לפייסבוק, בסמוך אדע דבר לשמור בעניין האיזון, ולהשתמש במדינה ככלי וממש לא כמשען ומפלט. במרבית סיטואציה, אני קרובה יותר לחוות את כל האני הראוי, מכיוון שאני קיימת בהרבה במהלך החיים שלי ופתוחה לקשרים רציניים ומשמעותיים יותר מכך, שזאת מטרת ההחלקה החיובית לקיומו שהיא פייסבוק מלכתחילה.