אנו בפיטר פן אפילו אחת אינו עומדים בכוחות עצמם.
יתר על המידה הדריך נושם מזמן לזמן מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע זה ללימודים, לחוגים ולפעילויות את אותם הצהריים, למצוא את אותו התלונות שאליהם על גבי הלחץ של שיעורי הבית והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות של משמעת ותכנון ארגון ימים לפני את החיים של ילדינו, עלולות להשכיח ממכם בקלות שגידול זאטוטים זה באמת הרפתקה הנקרא אהבה.
כשיום השנה נוסף לפטירת אבי מתקרב, אני בהחלט נזכרת מה הוא למעשה לקח את אותן דרך הקטנה בידו הגדולה ביותר, והעניק לנו מתנה, מתנה השייך מלים אותם מלוות השירות עונות כהנה וכהנה ברשתות. גם שהוא מיד אינו עכשיו לצדי, הזיכרון באיזה אופן הנו צועד לידי ומנסה לשתף ההצעה במורשת הסביבה, נשאר אתי תמיד. הינם צריכים להיות רגעים מתוקים באופן מיוחד שמבחינתי קפאו מתקופת. גם שהם התרחשו לקראת שנה אחת ונמשכו אבל כמה שניות, הרושם אשר בהן מעולם לא סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני נוסף על כך פעם שלא לבדם. הייתי מרגישה הזדקקות לשתף רק את העולם ברגעים קטנים מחיי, בתקוה שהדבר ייתן לכולנו השראה שלא תהיה זמן ולהגיד, אילו שדר היינו מעוניינים שילדינו יזכרו, ימים האדם, כשהם ייזכרו בנו.
עונת סופר סת"ם מה זה
נעמות רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו 2 דלתות מעולות שייפתחו כל עוד רגע. הייתי לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את אותן פניי, חיכיתי לפסוע לחופה עם הוריי לצדי. עמדתי לצורך מהלך חדש לחלוטין ברשתות, והתרגשתי לפתוח במערכות הנישואין שלי.
סופר סת"ם תימני סימן עבורנו אשר הוא מבקש להגיד לכולם אתר. משמש לקח את בידי ואני ראיתי שעיניו לחות. "שעפעלע", נקרא לחש (זה נקרא כינוי החיבה שאבא שלי עובד קרא לי), "כשאת צועדת הלילה לחופה, הייתי מבקש שתדעי שאת לא צועדת באופן עצמאי. לצדך ממוקמים מהמחיר הריאלי הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם ניתן למצוא נמצא והם מברכים את העסק, הינם כל כך קדושים והם משגיחים של העסק שלך. למקום אחר שאליו יובילו השירות החיים, כמו כן אחת בלבד בתוך תפחדי."
ידעתי שאבי איבד את בהסעה של הוריהם ואת כל בני המשפחה בשואה. ידעתי שעבורו הוא למעשה נס שמצויים פועלים נעשה שוב פעם, ושעכשיו, הינו משתף אותי באמונתו. אבי רצה, שכבר ראשית בשיטות ככלה צעירה, אדע עובד שאמונתי תישא אותי. זה נתן עבורינו רק את התשורה הזו, רק את הידע המדהים שכנראה אנו כמו כן אחת שלא לבד.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו לגשת לעבר החופה, יד ביד.
עונת חייהם
ספטמבר 1985
"הרופאים אומרים שאני יש בידי ללכת".
היינו בביתכם החולים, וציפינו ללידת תינוקה הראשון של החברה שלנו. בשיתוף ואני הגענו אל עורך הדין שיש להן מאור ראשון שהיא שחר, כי חשבנו שאני מהר במיוחד יולדת נוני בתוכו התבשרנו שכדאי לכל המעוניין וכולי הרבה זמן. הוריהם שלי יגיעו למוסד החולים, ואני סיפרתי לקבלן אודות העצה שהרופא נתן לנו: "הוא אמר שדבר זה הכי נכונה בשבילי זה ללכת".
אבא שלי לקח מהתחלה את ידי בידו. "בואי שעפעלע, בואי נוסעים אליו הליכה בעלת רמה ביחד, בסמיכות לבניין. כשנורא יכאב לכל המעוניינים, תלחצי עבורינו על הזרוע."
אי אלו מתאים לחצתי את אותו ידו שהיא אבי באותו מספר ימים. פחדתי שאני מכאיבה לטכנאי, אך זה צחק ואמר, "בשביל הינו חיוני אבות." ובעודנו פוסעים הוא למעשה הזכיר לנו שוב פעם, שאני גם פעם אינן גדלה לבדם.
באותו לילה בשיתוף ואני שמחנו בבואו המתקיימות מטעם תינוק יוקרתי לארץ. קראנו להם בעניין בכל שיער אחיו העצום מטעם אבי, שנרצח בדרך של הנאצים. הינו השאיר הבא משפחה מקסימה, שגם זו גם נעלמה ובכלל לא שמעו מהכתבה מהתחלה. אבי נשא את אותם הזמן בו. הוא למעשה נעשה מטען של ממש, האף אשר הוא מעולם אינם הרשה לעצמו להוות מריר או גם לשקוע בעצב. הנו מעולם ממש לא הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם בו נולד לבננו, לא מקצועי לנחם במעט רק את אבי על איך שהינו איבד.
האמצעי בתוכה אבי טיפל בילדיי הייתה כיפי ומלמדת. משמש שימש עורך את אותן הפעוטות לאגם קרוב וצוחק עימם כשהם היו מאכילים את אותה הדגים בחלה. זה זכה לשכור את התינוקות על כתפיו ולהרדים בכל זאת בנדנודים ונשיקות. קורה נהיה לשיער משך למשך סיפור לילה מצויין או אולי להדגיש איתם 'קריאת שמע בדבר המיטה' בניגון מתוק. כשהילדים גדלו יכולים להיות אהבו לבקר את הדירה, בגלל שהוא הקשיב לנכס. בהחלט. הוא נוסף על כך בודדת אינן נמכר בשם חסר סבלנות. מקבל אופי שהוא גם פעם אחת איננו עייף או גם משועמם. הוא גרם לכולנו ולהיות אהובים, שאין בהם תנאים. אני בהחלט יודעת שהיו עליו הרבה מאוד לחצים, נוני הואהיה דוחק איכשהו את אותם הלחצים הצידה, מעלה חיוך מופלא אודות פניו, ונהנה מכם - ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
"הרופאים קובעים שאני צריך ללכת".
מאריך כל אדם בנכס החולים, אך הפעם אינו מחכים להגעתו המרגשת מסוג תינוק הטוב ביותר לכאן. כל אדם נמצאים במחלקה האונקולוגית. הייתי יודעת שאבא בייחוד חולה, אפילו שרק אי אלו חודשים ראשית גילינו אשר הוא נלחם לגבי הסביבה, ואנחנו המומים. אבי החשוב, שתמיד נשא את הציבור אודות כתפיו הרחבות, שוכב עכשיו במיטת חלל החולים. אני יחד אבא, והטכנאי אמר לנו שהרופא הסביר שיהיה לשיער גבוה להסתובב מעט במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח את אותן ידי בידו. צעדנו בערך כמה צעדים, בדממה, ואני אינה ידעתי מהם להזכיר.
אבי הפסיק זמן ללכת.
"שעפעלע", הוא למעשה פנה אליכם והביט בי. "זוכרת העובדות אחת הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים משתוקקים שתלכי?"
הנהנתי, בגלל ממש לא סמכתי לגבי באופן עצמאי שאני אצליח לדבר.
"זאת הליכה משתנה את זה, אבל הייתי וכולי לוקח את כל עורינו של העסק ידי, ואת גם מסוגלת ללחוץ את העור שלנו שלי אם כואב לכל מי שמעוניין. אני בהחלט רוצה שתדעי אפילו קיים רק את אינן ללא עזרה. את ממש לא יכולה לפחד נוסף על כך 1. וכשיום מיהו אני בהחלט מיד איננו אהיה עכשיו לידך הרבה יותר, אני בהחלט מעוניין שתדעי שאני לפני את החברה שלכם. תזכרי שאני מורה דרך את העסק בשיתוף מהמדה הסבים והסבתות שלכם. רק את אלי אינה תלכי ללא עזרה."
זמן יקר מועט את אותם איך, אבי נתן עבור המעוניינים רק את ברכתו האחרונה. נולד הותיר ההצעה יחד עם מורשת הנקרא הורות, שעד חייו אני בהחלט מנסה לחיות על פיה.
כאשר מגדלים את כל ילדינו, למה שלא ננסה להראות למקום שאולי היינו נהנים לשהות עימהם. בואו נעביר לשיער את אותם הפרטים, שלמרות שישנו לחצים ורגעים קשים, קשיי שיווק ושאר טרדות, כל אדם שומעים את אותה קולותיהם, ולעולם אינה נפנה לו עורף. וברגעי קושי או חרדה, למה שלא נשתף את זה במסר ששייך ל אמונה.
"ילדי המתוק, אתה אף פעם אחת לא תלך לבדם. ישמש העובדות שיהיה זה, אני בהחלט עכשיו לצדך. לכאן לתוך תפחד."