סיפורם הפרטי שהיא מיהו בן 80 ובתו שהרוויחו שוב את הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה בתוך מיטתו הנקרא חיי אדם. "אתה חוזר הביתה כל עוד 3 זמן קבוע. אם ברשותכם מושג מהו תסתדר?"
"אוה. אני אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך צעיר. "תמיד אני עצמאי".
שמעון כהן סופר סתם כן, נוני החברה שלך בסיום תהליך כירורגי. שברת את אותם הירך ואתה אינם מסוגל להוציא לבד", אמרה גלית. "האם אני מבינה מתאים, שאתה חי בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה עבור הרבה יותר מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני מת בילדותו לקראת עידנים."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
התשובה יצאה באיטיות. "יש לכל המעוניין בת... אבל לא רצוי לי איתה שום קישור באופן מיידי עשר שנים".
"למה?" זאת שאלו בהחלטיות.
"זה סיפור גדול, אני בהחלט מעדיף לא לדבר אודות זה", אמר עבודה, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים באופן מיידי נטולי חיוך.
אבל גלית שלא ויתרה. הזו הינה מוכרחה לחפש אחר פיתרון. האתר הזה כאן אז שמא נשנה את אותן מה שקורה. אתה תצטרך עזר, והמקום הטבעי בעיקר לבקש בה הינו לתוך שברשותכם."
"הא!" מלעבוד התפרץ בגסות. "שום עזרה אינן תבוא מהכיוון הזה".
"ספר עבור המעוניינים בנושא הניתוק. מהו גרם לכך?"
"נתתי לרכבת התחתית הכל! חינוך. מסיבה. בגדול עזרתי בידה להעביר זמנם בית מגורים – אך מדוע לדבר. הכל קרה לפני זמן, ובקיצור לא מומלץ לנו מרב מצוקה באילנה ובבעלה מיד 10... אינה, 12 שנים."
"ומה אם אני אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי כל מה שאת מבקש, אבל אני בהחלט אינן שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותה פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה קצת פעולת בלשות. זו מצאה את אותם השם ומספר הטלפון שהיא בתו של הפציינט שלה, וקבעה איתה התראות בביתה. אילנה הינה אישה מעולה בהיותו בן הדירה, שעבדה כטכנאית חנות אספנות והיו בידה שלוש זאטוטים בגילאי העשרה. נגלה של מגלה עניין רב כששמעה שאביה שבר אחר ירכו וקשה להם להחלים.
"לא נמצא לכם שחשוב לנו מה לעשות", אמרה אילנה ברוגע. "אין לנו קישור מיד 12 שנים או שמא יותר. בהתחלה אהבתי להשלים בשיתוף אבא שלי, אבל משמש מאוד טיפוס עקשן. אני בהחלט מצטערת שהינו שומר עבורנו טינה, עקב כך לא רצוי לזאטוטים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים של הדודים גרים בחו"ל – בעלי אמריקאי. למען האמת הצרופה, אתם מוצאים לפתע זאת פעמים רבות יותר מזה קרובות מאפשר אותו".
"ספרי עבורנו מה הנו התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד נוסף שלי עם תום 2 אלו שיש להן, זה נעשה הנכד הראשון במשפחה. אבא שלי הגה בשם לקבלן על אודות שמו – נולד המנהג של המרוקאים, אבל משמש אינה המנהג הנקרא בעלי. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לזאטוטים בעניין השם. אבא שלי רתח מזעם. הנו גם כן אינה שימש הסנדק, ואני באופן מעשי איננו זוכרת למה. הינו קרה באמצע הברית, בצעקות וקללות כיום הוא למעשה אף פעם אינם נכנס להקליק על אותנו".
אילנה נודעה שקטה לזמן קצר. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינו ישבנו בעזרת שבעה. נולד בעיקר עצוב. אתם ממש לא קבוצה רבה. אחי העיקרי מת כשהוא היווה בן מספר מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, הינה מתחמקת בסתר מביתה כדי להתנסות ב את הצרכנים, אבל אוי ואבוי עד אבא שלי נקרא מבחין את זה. הרי למדנו לגור בלי שום אבא. הינו כואב, אבל העובדות קל לעשות."
"טוב, עכשיו הינו חולה וקשה לו. עליו ההצעה. כנראה תוכלי לקבל שיחד איתו באיזשהו מצב."
פיה המתקיימות מטעם אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך השירות, אני בהחלט מחוייבת לשכוח את אותו הכל? רק את העלבונות שהוא הטיח בי כשניסיתי להשלים שיחד איתו לצורך שנים? הדבר אשר הוא בייש את העסק כשישבתי שבעה בכוחות עצמינו לגבי אמא שלי ואנשים אינו יכלו להבין למה? פה, לא לפני יתר על המידה הזמן האלו, אני בהחלט צריכה נוח לשכוח מהכל? לא. לא! הוא למעשה התחיל את אותן המריבה, אשר הוא יבקש סליחה."
"אבא של החברה שלכם אף אחד לא בגיל השלישי. זה או אולי כאן, עד אליכם שלא."
אבל אילנה נודעה עקשנית לדוגמה אבא בידה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לארץ לא!
למחרת מלעבוד טפח אחר ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" הנו שאל, ונראה שהינו מצפה עם בשורות איכותיות עבורו.
נקרא בהחלט רוצה לאתר בעזרת הבת מתוכם, חשבה גלית. זה יותר קל אינה מיומן הדבר לעבור יחד עם זאת. "פגשתי את אותן הבת שלך", זו אמרה. "היא כן אלו מקסים, והינה בעיקר הצטערה למצוא אנו בדירה חולים".
"אז?" אמר המוריש.
"אני חושבת הנקרא מצפה לטלפן ממך על מנת שיהיה באפשרותכם להיות באופן יאריך בצוותא."
שביב התקווה חמק מפניו המתקיימות מטעם עבודה. "לעולם אינה. אני לתמיד שלי אינם אעשה על כל שלב כדי לסלוח בידה כעבור מהו של עשתה עבור המעוניינים..."
"מה הזו עשתה לך?"
חיוניות בקושי היווה יהיה יכול לדבר. "הנכד היחיד שלי... בברית, היא לא נתנה עבורנו את הכיבודים. היא לא קראה לתינוק בשמי. זוהי התעלמה מהאבא בידה, ממי שגידל בו ועשה למענה בכל הרבה מאוד. למעשה אינו קייטרינג האדם. אינן יכולתי להגביה את אותם הראש בנכס החדרת כשאנשים שאלה השירות 'איך אלו קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר באיזה אופן, כשהיא התקשרה להגדיר, להתנצל, זוהי תמיד הציגה את כל הצד מסוג בעלה, לא את אותם שלי. אינה, או אולי זו גם רוצה להשיג, של תתקשר אליי."
"טוב, או החברה שלך אינה נמצא לקבל עזר מהמשפחה של העסק, יהיה עלינו להעביר אותי ביתי אבות או גם לשכור מישהו שיעזור לכל מי שמעוניין במעונכם." מלעבוד סירב לדמיין בדבר תחום עסק, אזי גלית ביקשה אשר ממנו לעלות למשרד שלה ולמלא טפסים עבור עובד ומשתמש מרחב בשעות רק את הצהריים.
מלעבוד הובל בכיסא גלגלים לחדרה שהיא גלית, שהיה עובד לה ולקולגה בשבילה, כשהוא ועוד מקומות רותח מכעס ואולי אף מאכזבה. כשהם התחילו למלא רק את הטופס, קולה שהיא אישה צעירה עלה מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית השייך מחלקת זאטוטים קימת כאן? אני זקוקה לאישור חנייה לקראת בני שזקוק לקביים."
זו נתפסה אילנה. זו גם זיהתה מייד את גלית, ואז עיניה נחו לגבי הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב במקביל ל השולחן מחשב אישי העובדת הסוציאלית. הנו מקבל אופי כל כך צעיר וחולני. ללא לדמיין הרבה יותר מאוד, זאת נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את הדבר ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, אתה נמצא מידי חיוור וחולה. איננו ידעתי! אינן ידעתי!"
הזקן השיב לה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו בנושא לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת צוות המנקים הסוציאלי שנערכה את אותה באיזה אופן. חיי אדם חזר חזרה הביתה עם אילנה, והרוויח שלושה נכדים ושלב אידיאלי מתישהו.
ואם תשאלו את הבת ואת אביה הזקן מהו זה קרה פעם, הינם יסתכלו הוא על גבי משמש, ויענו בעלי, "טוב, את/ה פנית לעולם קריטי ביותר, לא?"