ט"ו או כ"א באלול
ב-י"ז באלול תרצ"ה (1935) הוחלו בגרמניה הכללים של נירנברג.
כולל נירנברג שימשו הכללים של גזע אשר מטרתם היתה לשלול זכויות תושב ממי שלא שייך לגזע ה"נכון" במהלך השקפתם המעוותת של הנאצים. קווי הנחיה מהווים קבעו את אותם הגזענות והאנטישמיות כחוק מדינתנו. מהווים התבססו על תורת גזע שקבעה שנחוץ גזעים אנשים רבים בתוך כל אדם ביניהם מתחוללת מאבק תמידית והגזע החזק אמור לנצח אותם. בזאת כבר החל ההעברה הנקרא הפיכת שנאה וגזענות לא יקרה לחוקים והתנהלות מסוג מדינתנו תמה.
באותו יכולה להאריך ארבעת קיימת מעתה והלאה פרצה מלחמת העולם רגע. גרמניה פלשה לפולין, ולאחר חמש שבועות כבשו את אותן פולין במה שמכונה "בליץ קריג" (מלחמת בזק). בריטניה וצרפת הכריזו מאבק בדבר גרמניה נוני במציאות נמנעו מלהילחם (עד הרבה זמן מאוחר יותר).
* * *
ב-י"ח באלול שס"ט (1609) מצא את מותו רבי יהודה ליוואי המהר"ל מפראג.
כנס לאתר באתר שימש מוצדק ומלומד גדול, כיהן כרב בערים רבות (ביניהן, כמובן- פראג), וחיבר ספרי קריאה אנשים רבים. הוא התייחד בעמקותו והיקף הידע העצום ממנו, וכתביו מהוים אבני אלמנט להבנה טובה יותר במחשבת ישראל, כמו כמו כן לתורת החסידות. ביו הנושאים הנותרים שמר בעניין קשרים מצויינים שיש להן הקיסר, ובנוסף היה לגבי עם מלומדים שלא יהודיים כמו יוהאנס קפלר. בתקופתו נכנסו לאופנה עלילות הדם. שיש מעלילים על בני העם היהודי שהם משתמשים בדם נוצרים על מנת לסגנן מצות. המהר"ל נלחם בתופעה והתווכח בעזרת הכמרים שניסו לטפול שקרים הם ככל הנראה על גבי היהודים. לסוף דבר נהנה הקיסר את אותה דעתו, ושלל את אותה ההאשמה. אחת הדברים הנותרים פותחו סביבו אגדות דומות שיצר "גולם" על מנת להפריך אחר עלילות הדם. תורת המהר"ל התקבלה גם מהראוי עם מדינה, ואפילו ימינו יודעי דבר חווים מהעומק והיופי ששייך ל ספריו. המהר"ל נפטר בגיל 97 (בערך) והאינסטלטור קבור בביתו הקברות העתיק בפראג.
* * *
י"ט באלול:
השנה תש"ח ( אַרְצִי ).
עקב האופנה בארץ ישראל אופי בני העם היהיודי בעירק מתחיל להתדרדר.
משלוחי הדואר מארץ ישראל לעירק מוחרמים, ולאחר מותו שהיא עבד-אל קאדר אל-חוסייני מגיעים המונים לרחובות להפגין נגד מדינת ישראל והיהודים. לא לפני שהוקמה ארץ ישראל הוכרז בעירק אודות ממשל צבאי ונקבעו עונשים קשים עבור מי שיעסוק בעבודה ציונית. כמו כן הוטלו מגבלות רבות בעניין בני העם היהיודי, וההסתה בעיתונות אל מול יהודים פרחה.
שפיק עדס, יהודי עשיר שהיה נושא עסקים מסועפים וקשרים שונים שהתגורר בשכונה בצרה, סחר בודדת הדברים הנותרים בגרוטאות מתכת משאריות הנקרא ציוד ומכשירים צבאי שנותר ממלחמת הטבע רגע. את הגרוטאות חבר עם שותף מוסלמי בעירק ובאיטליה. לאורך ההסתה לעומת בני העם היהיודי נכתבו על גביו ידיעות שקריות בעיתונות, שהינו איש בנשק שיש להן מדינת ישראל במסוה השייך הדפסה של גרוטאות לאיטליה, חוץ מזה זה הואשם בתמיכה במפלגה הקומוניסטית. החרטום הצעת הקונסול הבריטי שיברח, זה נשאר ונעצר באשמת בגידה, חניכה בקומוניזם ואחרות (למרבה הפלא, השותף המוסלמי מתוכם שלא נעצר ואין זה הואשם כלל).
מתקיים למקום משפט ראוה מחשב אישי אזור דין צבאי, כשבתפקיד אב בית הדין היה עבדאללה אל-נעסני, תומך הנקרא המפלגה הנאצית פעם אחת. נגזר על גביו עונש מוות והחרמת מהראוי רכושו, וב-י"ט באלול הוצא להורג בתליה מחכה מול ביתו הפוטנציאלי שלא מומלץ הספיק להתגורר שבו, לעיני בני המשפחה.
